לאחר יותר משני עשורים של חיי נישואים ושישה ילדים משותפים, מצאה עצמה אישה עומדת בפני גילוי מטלטל: בעלה נישא לאישה נוספת בנישואים פרטיים, בעודו נשוי לה כדין. הגילוי, שנחשף במהלך הליך הגירושין, עמד בלב פסק דין מקיף של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב–יפו, אשר קיבל את תביעת האישה וחייב את הבעל במלוא כתובתה ובהוצאות משפט.
הסכסוך בין הצדדים החל כבר בשנת 2015, אז פתחו בני הזוג בהליך גירושין משותף, אולם חזרו בהם והמשיכו לחיות יחד. בשנת 2022 חודשו ההליכים: הבעל הגיש תביעת גירושין בטענה כי לאורך שנות הנישואים התקיימו קשיים בחיי האישות, ואילו האישה הגישה תביעה משלה ובה טענה כי סבלה במשך שנים מאלימות מילולית וכלכלית, כפייה ביחסי האישות והתנהלות שפגעה באופן קשה בחיי המשפחה. עוד טענה כי בעלה מנהל קשרים אינטימיים עם נשים אחרות.
ההליך קיבל תפנית דרמטית כאשר בא כוח האישה, עו"ד גיל שחף, הגיש לבית הדין מסכת ראייתית שכללה העתק כתובה, תמונות ומסמכים נוספים, מהם עלה כי הבעל ערך נישואים פרטיים עם אישה נוספת בעודו נשוי לתובעת. במקביל הציג מכתב המייחס לרב יצחק זילברשטיין הכחשה מפורשת של הטענה כי העניק לבעל היתר לשאת אישה נוספת, ואף הסתייג מהשימוש שנעשה בשמו. בעקבות הגילוי חידשה האישה את תביעתה לקבלת מלוא סכום כתובתה, העומד על 52,555 דולר.
מנגד טען הבעל כי הנישואים השניים נערכו רק לאחר שהקשר הזוגי כבר הגיע לסיומו בפועל, ולכן אין לראות בהם את הסיבה לפירוק הנישואים. עוד טען כי אשתו הייתה "מורדת", סירבה במשך שנים לקיים עמו חיי אישות, ומשכך איבדה את זכאותה לכתובה. בנוסף עמד על כך שפעל, לטענתו, מכוח היתר הלכתי שקיבל לשאת אישה נוספת.
האישה דחתה את הטענות מכל וכל. באמצעות בא כוחה טענה כי עשתה כל שניתן כדי לשמר את התא המשפחתי, וכי דווקא התנהלותו של הבעל – שכללה כפייה, השפלות, קשרים עם נשים נוספות ולבסוף נישואים לאישה אחרת – היא שהביאה לקריסת הנישואים. עוד הודגש כי לא ניתן לבעל כל היתר מבית דין לשאת אישה נוספת וכי גם הטענות בדבר מרידתה אינן עומדות בדרישות הדין.
הגיש לבית הדין מסכת ראייתית שכללה העתק כתובה, תמונות ומסמכים נוספים
עורך הדין גיל שחף
(צילום:רשתות חברתיות)
דיון ההוכחות
בדיון ההוכחות הוצגו בפני בית הדין הקלטות, התכתבויות וראיות נוספות שנאספו במסגרת ההליך. תחילה הכחיש הבעל כל קשר עם נשים אחרות, אולם לאחר שהוצגו בפניו חלק מהחומרים הודה כי אכן ניהל התכתבויות ושיחות עם נשים, אם כי המשיך להכחיש שקיים עמן יחסי אישות. במסגרת החקירה נחקר גם באשר לטענות בדבר הצורך המוגבר שלו בקיום יחסי אישות, לנטילת תרופות ולנסיבות שהובילו לנישואיו השניים. מנגד חזרה האישה על טענותיה בדבר כפייה, אלימות מילולית והתנהלות שפגעה קשות בכבודה ובחיי המשפחה.
לאחר בחינת הראיות קבע בית הדין כי האחריות לפירוק התא המשפחתי רובצת לפתחו של הבעל. הדיינים הדגישו כי עצם עריכת נישואים פרטיים עם אישה נוספת בעודו נשוי מהווה מעשה חמור הן מבחינה הלכתית והן מבחינת הדין הישראלי. בפסק הדין נדחתה גם טענתו כי פעל מכוח היתר שניתן לו בעל פה, כאשר בית הדין קבע כי גרסה זו "מפוקפקת למדי", ואף התייחס לכך שהבעל הסתמך על היתרים שלא הוכחו.
בית הדין הוסיף כי גם בהיעדר ראיה ישירה למעשה ניאוף, מכלול הראיות הנסיבתיות, ההקלטות, ההתכתבויות והתרשמותו הבלתי אמצעית מן הבעל במהלך הדיונים מצדיקים את המסקנה כי התנהלותו היא שהובילה לקריסת הנישואים. בפסק הדין נערך דיון הלכתי נרחב בשאלת האפשרות להסתמך על אומדנה וראיות נסיבתיות לצורך קביעות מסוג זה, תוך אימוץ הגישה שלפיה במקרים מתאימים אין הכרח בעדות ישירה על מעשה הניאוף עצמו.
בסופו של יום קיבל בית הדין את תביעת האישה במלואה, חייב את הבעל בתשלום מלוא כתובתה וכן בהוצאות משפט, תוך שקבע כי מעשיו – ובראשם הנישואים הנוספים שנערכו בעודו נשוי והטענות שלא הוכחו באשר להיתר הרבני – הם שהובילו להתפרקות התא המשפחתי ולחיובו הכספי.
