פרק ב' הילדים שלו והילדים שלי – איך חיים עם זה בשלום?

מאת רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית

הקמת משפחה זו היא עניין מורכב ביותר. היכולת לצלוח זוגיות זו תלויה רבות ביכולת של הזוג למצוא את הנוסחה המתאימה והרגישה לשלב את הילדים בתוך המרקם הזוגי, ולא, סופה של זוגיות זו להתפוגג.
המשפחה החדשה מכילה את הזוג שבחר זה בזו וילדיהם יוצרים "משפחה מעורבת" (Blended Family). במשפחות אלו הורים רבים מגדלים ילדים שאינם שלהם, וילדים רבים גדלים עם הורה אחד שאינו ההורה שלו. אין זה מובן מאליו כי בן הזוג יאהב את ילדיו של השני וכן אין זה ברור מאליו שהם יאהבו אותו. אהבה לילדי בן הזוג והזכייה באהבתם אינן טבעיות ואוטומטיות, אלא מחייבות תהליך ארוך שבו יש מהמורות רבות ורק השורדים מצליחים להחזיק בזוגיות הזו וליצור משפחה חדשה.
לעיתים נראה כי הילדים ובן הזוג עוברים דרך חתחתים המלווה בקשיים ואירועים לא נעימים, שרק אם ישכילו לבנות תשתית המבוססת על כבוד, רגישות וקבלה, הם יצליחו ליצור משפחה חדשה ולא – מערכת יחסים זו לא תשרוד על אף האהבה הגדולה של הזוג. לכן בניית משפחה חדשה מחייבת אורך רוח, פתיחות, סבלנות ולהקדיש זמן להסתגלות.
בן או בת הזוג בפרק ב' צריכים ליצור משפחה מעורבת, שבה כל אחד מהם נכנס לתוך משפחה קיימת שיש לה דפוסי התנהגות והתנהלות משלה שנוצרו לפני כניסתם למשפחה. יתר על כן, לכל אחד מהם יש הורה שני לילדיו, שנושף בעורפם של הילדים ומשפיע על התנהגותם. לכן, זוג מאוהב הרוצה ליצור משפחה מעורבת, טוב יעשו אם יתכננו וייקחו את הזמן בקצב איטי ומדורג ולפיו יקבעו כיצד יבצעו זאת. השלב הראשון הוא באחריות ההורה הביולוגי של הילד. בשלב זה עליו לבנות תשתית הסתגלותית של ילדו לרעיון. בשלב זה ההתמקדות היא בצורכי הביטחון של הילד יצירת יכולת הסתגלות הדרגתית המביאה בחשבון את הקצב שלו וכן נותנת מקום לתחושות ולפחדים שמעורר המצב החדש. שלב זה דורש מההורה יכולת הקשבה אמיתית המהווה יסוד לסלילת דרך ליצירת בסיס בטוח שיבטיח מענה לצרכים הרגשיים והפיזיים של הילד, כך שייצור בסיס הכרחי וראשוני להכנת הילד לקראת המשפחה החדשה ובעתיד יאפשר לבנות תשתית למגורים משותפים.
על ההורה להבין כי הכרת בן הזוג החדש לילד מהווה עבורו ניפוץ הפנטזיה כי הוריו יחזרו לחיות ביחד והזמן הראשון יוקדש אם כך כדי לאפשר לילד להביע את התסכול והעצב מהבנה זאת. כמו כן, יש לקחת בחשבון כי ילדים מתקשים להכיל שינויים רבים בו זמנית, לכן יש להתאים את השינויים לקצב ההסתגלות של הילדים.
ראשית, יש לצאת עם הילדים ובן הזוג החדש לבילויים משותפים, כמו בטבע ומקומות ציבוריים, שמהווים אזורים ניטרליים. רק לאחר מכן להפגיש אותם בבית, באזור בו מתקיימת המציאות האמיתית. במקביל, ההורה של הילד אינו מוותר על זמן פרטי עם ילדיו, ללא בן הזוג החדש. חשיבות מפגשים אלו נוסכת ביטחון בילד כי ההורה ממשיך לדאוג לו ולהיות שם בשבילו וגם אינו מוותר על זמן איכות אתו על אף הזוגיות החדשה. חשיפת הילד לבן הזוג החדש צריכה להיות הדרגתית וההתקדמות בה צריכה להיות בהתאם למידת הנכונות של הילד ולכן היא צריכה להיות מלווה ברגישות ובסלחנות רבה.
הקמת תא משפחתי חדש יוצרת שינוי משמעותי בחיי הילד, החל מכניסת אדם חדש לחייו ולמערכת יחסיו עם ההורה שלו, שינוי בשגרת החיים, לעיתים גם מגורים עם ילדים חדשים וכללים שונים ממה שהוא מכיר. לפני איחוד בתים טוב יעשה הזוג אם ייתן את הדעת ליצירת מתווה להתנהלות בבית המשותף שבו הם יקבעו כללים וגבולות כיצד הם מתכוונים להתנהל בסוגיות יום יומיות, כיצד הם עתידים להתמודד עם קשיים שמתעוררים עם הילדים וכן כיצד הם מתנהלים פיננסית, חברתית ומשפחתית.
עליהם לדעת, כי בן הזוג החדש אינו מהווה תחליף להורה השני עבור הילדים. הוא אינו מחנך, אלא צריך להיות מעין דוד טוב, מייעץ שיש להתייחס אליו בכבוד. לכן חשוב שהוא יפגין אמפתיה כלפי הילדים ויכיל את קשייהם ולא ישפוט אותם לחומרה. בן הזוג שהילדים אינם שלו, יצטרך להתמודד בתקופה הראשונה עם ביקורת והתנהגות מניפולטיבית של הילדים. במשפחות רבות נשמע מפי הילדים המשפט "את לא תחליטי בשבילי, את לא אמא שלי". אין צורך להיעלב ממנו אלא להשיב כי היא באמת לא האם אך מאחר שחיים ביחד, יש לשמור על כבוד הדדי אחד כלפי השני. כמו כן, רצוי לא לשכוח בכל פעם שהילדים מגלים התנהגות נאותה כי יש להביע הערכה על כך. בן הזוג השני, שאינו הורה של הילדים, צריך להבין כי הקשר נבנה בהדרגה, לכן התייחסות אוהדת, גילוי התעניינות במעשיהם, גילוי חיבה ואכפתיות וכן מתן תשומת לב יש בהם כדי ליצור תשתית של קרבה וכבוד שמקלה על תהליך ההסתגלות של הילדים לשינויים הללו.
בתקופה הראשונה הילדים בודקים גבולות וגם הם מוטרדים מכניסת אדם חדש לקשר. על המבוגרים לבחון את התנהגותם מעבר להתנהגות השלילית ולחפש את המניעים שלה. יש לתת משקל יתר לצורך של הילד ופחות לתת דגש על דרך הביטוי שלה. אך יחד עם זאת, אין להסכים ליחס לא מכבד, אלא יש לשמור על גבולות התנהגות וכללי הבית.
יש לקחת בחשבון כי הילדים חוו גירושין, הם נושאים כאב של פירוק משפחה ואכזבה מדמויות משמעותיות בחייהם, לכן מתקשים לתת אמון במערכת המשפחתית החדשה. נוסף על כך, מטבע הדברים עבור הילדים כניסת בן זוג חדש מהווה אמירת שלום למשפחה הישנה, הם חוששים משינוי ביחס ההורה הביולוגי כלפיהם ולעיתים צריכים לחיות בצילם של ילדים נוספים. לכן הכעס והתסכול יכולים להיות מופנים כלפי בן הזוג החדש שכניסתו מחייבת את הילד להסתגל לשינויים רבים בערכים, בסגנון החיים, באמונות, בגישת ההורות ובהתנהלות היום יומית. משום כך, יש לתת לילדים זמן להסתגל לשינויים ולהקדיש זמן, סבלנות והקשבה כדי לאפשר להם לבנות בסיס בטוח חדש.
ככל שגיל הילדים נמוך יותר, תהליך ההתאקלמות והקבלה פשוטים יותר. אולם כשהילדים בוגרים, התהליך נעשה מורכב יותר וצריך להיעשות ברגישות גבוהה יותר.
הקשיים שעולים בפרק ב'
אי-קבלת בן/ בת הזוג – לעיתים קרובות נוצר מצב שבו הילד אינו מקבל את בת הזוג החדש של האב. חשש זה נובע מבלבול בתחושות של הילד כמו, האם קשר עם בת הזוג החדשה מהווה בגידה באם הביולוגית. או שהוא קשור להתנסויות עבר שליליות מבנות זוג קודמות, או מחשש שהאב יקדיש לו פחות זמן. יש שפחדים אלו מועצמים, עד כי הילד מבקש מהאב כי ייפרד מבת הזוג החדשה מאחר שאינו יכול לשאת את המצב.
על ההורה לדעת כי אלו הם פחדים נורמטיביים שנעלמים עם הזמן, אך יש להיות קשוב להם ולתת להם מענה וכן לגלות סבלנות לקצב ההתאקלמות של הילד למשפחה החדשה. אל להורה להיענות לדרישת הילד לפרידה, כי בטווח הארוך הילד יחוש רגשי אשמה שיישא אותה שנים רבות.
מריבות בין הילדים שלו/שלה – קורה לעיתים כי ילדי בני הזוג צריכים לחיות תחת קורת גג אחת, אך הם אינם מתחברים ויחסיהם מלווים בקונפליקטים רבים.
אל לזוג להתערב ביחסים ביניהם, כי היחסים בין הילדים יתפתחו בהדרגה. תפקיד ההורים ליצור הזדמנויות לחוויות מיטיבות ונעימות ביחד, אך לא להתערב בקצב ההתקרבות והתפתחות הידידות ביניהם. הם צריכים להפגין בפני הילדים יחסי זוגיות טובים, המושתתים על כבוד והערכה וכך ישמשו עבורם מודל לחיקוי. ברם, אם על אף כל הניסיונות המריבות לאינן שוככות, יש לפנות לעזרה מקצועית.
מחקרים מצביעים כי אחוז הפרידות בפרק ב' גבוה משמעותית מאחוז הפרידות מפרק א' בשל מורכבות היחסים עם הילדים של בני הזוג. קשיים בקשר שנוצרים בין בן הזוג החדש לילד שאינו שלו מדרדרים את היחסים הזוגיים למצבים כואבים וגובה מחיר יקר מהזוגיות. לכן טוב יעשו זוגות שילמדו או ייעזרו בגורם חיצוני כיצד לנהל את היחסים עם הילדים של כל אחד מהם ויגלו רגישות לילד ולהורה של הילד. במקביל, חשוב להשקיע בזוגיות שלמענה עזבו את הזוגיות הקודמת. לשם כך יש לקחת פסקי זמן לשיחות אינטימיות, לבילויים וחידוש כוחות. כמו כן על הזוג לדעת, כי הצלחת בניית קשר זוגי זה מהווה חוויה מתקנת לילדם, כי יש גם זוגיות מוצלחת וטובה שיכולה לשמש עבורם מודל זוגי חיובי, וכן לחזק את האמונה כי לא צריך להתפשר על דברים שלא עושים טוב, אלא אפשר להגיע לאיכות חיים טובה אם מכוונים לכך.
על אף שבניית פרק ב' הינה מורכבת וקשה היו סבלניים ואמצו את הכלל "הולך לאט, מגיע מהר".

רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.