תביעה לחלוקת נטל שוויונית
המקרה החל כאשר אב לשלושה, גרוש, פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להורות כי לא ישלם מזונות לאחר הגירושים. לטענתו, זמני השהות עם ילדיו מתחלקים שווה בשווה בינו לבין גרושתו, ולכן יש לחלק את הוצאות הילדים באופן שוויוני בין ההורים.
האב, המשתכר כ-15 אלף שקל בחודש, טען כי חלוקת הנטל הכלכלי צריכה להתבסס על רמת ההשתכרות היחסית של ההורים. לעומתו, האם, המשתכרת כ-12 אלף שקל בחודש, טענה כי יש להותיר את האב בתשלום מזונות לטובת הילדים. צורכי שלושת הילדים הוערכו בסך כולל של 9,000 שקל בחודש.
פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה
הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. לאחר שמיעת טיעוניהם, חייב בית המשפט לענייני משפחה את האב לשלם סכום של 5,100 שקל לחודש: 3,600 שקל עבור מזונות ו-1,500 שקל עבור מדור. כמו כן, הוטלה עליו מחצית מהוצאות החינוך והבריאות של ילדיו.
ערעור לבית המשפט המחוזי
האב, שלא קיבל את פסיקת בית המשפט לענייני משפחה, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד. בהרכב שכלל את השופטות ורדה פלאוט, יעל מושקוביץ וצביה גרדשטיין פפקין, התקבל הערעור באופן חריג.
השופטות קבעו כי פסיקת המזונות חורגת משמעותית מההלכות הקיימות ומהנתונים הכלכליים של ההורים. הן הבהירו כי סכום המזונות שנפסק – 5,100 שקל – אינו סביר ביחס לחישוב האריתמטי שעליו מתבססות פסיקות מזונות כיום.
החישוב המדויק וההכרעה
על פי החישוב האריתמטי שהציגה ערכאת הערעור, ההוצאות עבור כל ילד עומדות על כ-1,666 שקל. מתוך סכום זה, האב נושא באופן ישיר במחצית, כיוון שהילדים שוהים אצלו מחצית מהזמן (1,500 שקל). הפער הנותר עומד על 166 שקל לילד בלבד, בתוספת 55 שקל למדור – סך הכל 222 שקל לילד, או 666 שקל לשלושת הילדים יחד.
השופטות קבעו כי אף על פי שלשופטים יש שיקול דעת, סטייה משמעותית מהחישוב האריתמטי חייבת להיות מנומקת היטב. במקרה זה, פסק הדין הראשוני ניתן ללא הנמקה מספקת.
בהתחשב בנתונים ובאמירתו של האב במהלך הדיונים, שבה הצהיר כי הוא מוכן לשלם לכל היותר 1,500 שקל לחודש, החליט בית המשפט המחוזי להפחית את סכום המזונות לסך זה.
