בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ניתנה הכרעה על ידי השופטת לירון זרבל-קדשאי לבטל סעיף בצוואת מנוחה, אשר דרש שהדירה תישאר תמיד בתוך המשפחה, עם איסור מוחלט למכור אותה לזרים. השופטת הסבירה כי סעיף זה מנוגד לחוק הירושה, המגביל את האפשרות לקבוע יותר משני יורשים בדרך של "יורש אחר יורש".
רקע המקרה
הצוואה נכתבה באפריל 2011 וכללה סעיף מיוחד, בו דרשה המנוחה שהדירה תישאר תמיד בבעלות בני המשפחה. היא ציינה כי היא ובעלה המנוח בנו את הנכס בעצמם, והדירה מהווה עבורה "קודש קודשים". עוד נקבע בצוואה כי לנכדת המנוחה ניתנת זכות ראשונים לרכישת הדירה, ואם היא תסרב – שאר היורשים יורשו לקנות אותה.
לאחר פטירת המנוחה בספטמבר 2022, ניתן צו קיום לצוואה. היורשים הסכימו כי הנכדה תממש את זכותה ותירש את הדירה, אך ביקשו לבטל את הסעיף בצוואה האוסר על מכירת הדירה מחוץ למשפחה. לטענתם, הסעיף פוגע בזכויות הקניין של הנכדה ומגביל את אפשרותה למכור את הנכס בעתיד.
נימוקי השופטת להכרעה
האפוטרופוס הכללי, שהיה משיב בהליך, השאיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. השופטת זרבל-קדשאי התייחסה לעקרון העל של כיבוד רצון המת אך ציינה כי עקרון זה חייב לסגת מפני עקרונות אחרים. החוק קובע כי יש להגביל את היכולת של מנוח לשלוט בנכסיו מעבר לחייו, והגבלה זו מתבטאת בסעיף 42(ד) לחוק הירושה, האוסר על קביעת יותר משני יורשים בדרך של יורש אחר יורש, אלא אם מדובר באדם שהיה בחיים במועד עריכת הצוואה.
השופטת הבהירה כי הוראה לשלוט בנכס "לעולם", כפי שהופיעה בצוואת המנוחה, אינה תקפה, והחוק אינו מאפשר להגביל את זהות היורשים לנצח, גם אם מדובר בבני משפחה בלבד. הסעיף בצוואה המורה שהדירה לא תימכר לזרים נמצא, אפוא, חסר תוקף.
השופטת הדגישה כי אם לא תבוטל ההגבלה, היורשים עלולים למצוא עצמם "כלואים בתוך שיתוף בדל"ת אמות המשפחה", ושפירוק שיתוף הוא פתרון שמונע סכסוכים ומאפשר ליורשים גמישות בבחירת עתידם.
החלטה
בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את בקשת היורשים והורתה על ביטול הסעיף, תוך הדגשה כי החוק אינו מאפשר לכפות תנאים מגבילים על מכירת נכס ליורשים עתידיים.
