בית הדין הרבני האזורי באשדוד פרסם פסק דין רחב היקף, המשתרע על פני מאות עמודים ועוסק באחת הסוגיות המורכבות ביותר בדיני המשפחה – איזון משאבים כאשר עיקר הרכוש המשותף הוא חברה פרטית פעילה. ההכרעה, שניתנה על ידי הרכב הדיינים הרב עידו שחר – אב בית הדין, הרב בן ציון ציוני והרב שמואל צבי פריד, אינה עוסקת רק באופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג, אלא מתווה עקרונות משמעותיים באשר למעמדה של חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית הדין, לגבולות ההתערבות בהערכות שווי של חברות ולשיקולים שיש לשקול בבואו של בית הדין להכריע במחלוקות כלכליות מורכבות.
שלושה עשורים של נישואין – וחברה אחת במרכז המחלוקת
הצדדים נישאו לפני כשלושים שנה ולהם שלושה ילדים בגירים. לאחר שהקשר הזוגי עלה על שרטון, פתחו בני הזוג בהליכים משפטיים שבמהלכם הגיעו להסכמות באשר לגירושין ולסמכותו של בית הדין לדון במחלוקות הרכושיות. בין היתר הוסכם כי ימונה מומחה מטעם בית הדין אשר יעריך את כלל הנכסים והזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים, כאשר מועד הקרע נקבע בהסכמה ליום 1 בנובמבר 2019.
מוקד המחלוקת היה חברת בנייה פרטית שבה מחזיק האיש בזכויות. מדובר היה בנכס המרכזי במסת הרכוש, ושאלת שוויה והדרך הראויה לאזנו עמדה בלב ההליך כולו.
המומחה בחר בשיטת DCF
המומחה שמונה על ידי בית הדין בחן את פעילות החברה, מסמכיה החשבונאיים, נכסיה והתחייבויותיה, ובחר להעריך את שוויה באמצעות שיטת היוון תזרימי המזומנים (DCF). בהתאם לשיטה זו קבע כי במועד הקובע הייתה החברה עסק חי בעל פוטנציאל כלכלי משמעותי, והציע את סכום האיזון שעל האיש לשלם לאישה.
עם זאת, המומחה הותיר להכרעת בית הדין מספר סוגיות משפטיות, ובהן שאלת ניכוי המס העתידי, משמעות ההסכם שבין בעלי המניות בחברה והשלכתו על שווי המניות, וכן סוגיות נוספות הנוגעות לאופן ביצוע האיזון.
האיש: המציאות השתנתה – החברה כבר אינה שווה את הסכום שנקבע
האיש התנגד למסקנות חוות הדעת וטען כי אין כל הצדקה לאזן את החברה לפי שווי שנקבע בשנת 2019, שעה שמאז השתנתה המציאות העסקית באופן דרמטי.
לדבריו, מגפת הקורונה, העלייה החדה בריבית, ההאטה בענף הבנייה והמלחמה פגעו באופן משמעותי בפעילות החברה, עד כדי כך שנאלץ להקים חברה חדשה שתמשיך את הפעילות העסקית. בנסיבות אלו, כך לטענתו, חיובו לשלם לאישה מחצית משווי החברה כפי שהוערך במועד הקרע יביא לעיוות כלכלי חמור.
משכך ביקש האיש כי בית הדין יורה על חלוקת מניות החברה בעין או לחלופין על מכירת החברה לצד שלישי וחלוקת התמורה בפועל בין הצדדים. עוד ביקש להכיר בהלוואות שקיבל מאמו כחובות שיש להפחית ממסת הנכסים, לסטות מחלוקה שוויונית מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולתקן מספר רכיבים בחוות דעת המומחה, ובראשם הכללת כספי המקדמות שקיבלה החברה מלקוחות כחלק מיתרות המזומנים.
האישה: אין מקום לפתוח מחדש את ההליך
האישה ביקשה מבית הדין לאמץ את חוות דעת המומחה במלואה. לטענתה, הצדדים עצמם ביקשו את מינויו של מומחה בלתי תלוי, ולאחר שהתקבלה חוות דעת מקצועית אין מקום להחליפה באמצעות חוות דעת פרטיות או לבחון את החברה לפי אירועים שהתרחשו לאחר מועד הקרע.
עוד ביקשה לדחות את ניסיונו של האיש להעלות בשלב הסיכומים ראיות חדשות וטענות שלא הוכחו במהלך שמיעת הראיות.
דיוני ההוכחות: שעות של חקירות כלכליות
ההליך כלל שני ימי דיונים ארוכים שבמרכזם נחקר המומחה מטעם בית הדין על כל רכיבי חוות דעתו.
באי כוח האיש התמקדו בעיקר בשאלת המקדמות שקיבלה החברה מלקוחות. לטענתם, כספים אלו אינם מהווים הון עודף אלא מקור מימון לפעילות השוטפת של החברה, ולכן אין להוסיף אותם לשווי החברה. מנגד הסביר המומחה כי לפי שיטת ה-DCF מקדמות אינן מהוות התחייבות פיננסית כדוגמת הלוואה, אלא חלק מתזרים המזומנים המלמד על איתנותה הפיננסית של החברה.
במהלך הדיונים נבחנו גם שיעור ההיוון שנבחר, הערכת עסקאות שבוטלו לאחר מועד הקרע, השפעת תביעות המתנהלות נגד החברה, הלוואות שנטען כי ניתנו לאיש על ידי אמו ושותפו, וכן משמעותו של הסכם בין בעלי המניות המעניק לכל אחד מהם זכות לרכוש את חלקו של האחר במחיר מופחת.
מעמד מיוחד לחוות דעת מומחה
אחת הסוגיות המרכזיות שבהן עסק פסק הדין היא מעמדה של חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית הדין בהסכמת הצדדים.
בית הדין ערך סקירה הלכתית ומשפטית מקיפה, החל ממקורות ההלכה ועד לפסיקת בתי הדין הרבניים ובתי המשפט, וקבע כי למומחה מסוג זה מעמד מיוחד. לשיטת ההרכב, אין לראות בחוות דעתו כהמלצה בלבד, אלא כבסיס מקצועי מרכזי להכרעה, כאשר סטייה ממסקנותיה תיעשה רק בנסיבות חריגות ביותר.
הדיינים הדגישו כי גם חוות דעת פרטית של מומחה אחר אינה באה במקום חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית הדין, אלא יכולה לשמש לכל היותר נקודת ביקורת שתסייע לבחון את הנחות היסוד שעליהן התבססה.
חלוקה בעין? לא במקרה הזה
בית הדין דחה את דרישת האיש לבצע חלוקה בעין של החברה או להורות על מכירתה.
נקבע כי נקודת המוצא בדיני איזון המשאבים היא קביעת שווי הנכס במועד הקרע ותשלום איזון כספי, ולא כפיית שותפות עסקית בין בני זוג שהתגרשו. עוד נקבע כי האיש לא הניח תשתית עובדתית מספקת שתאפשר לראות בחברה החדשה שהקים המשך ישיר של החברה שנבחנה על ידי המומחה, וממילא לא ניתן לבסס עליה מנגנון חלוקה אחר.
יתר הטענות נדחו
פסק הדין דחה גם את בקשת האיש לבצע איזון בלתי שוויוני מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, לאחר שנקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה חריגה מכלל האיזון השוויוני.
גם טענותיו בדבר ההלוואות שקיבל מאמו נדחו, לאחר שהמומחה הצביע על פערים מהותיים בין המסמכים שהוצגו לבין תנועות הכספים בפועל, ולא מצא בסיס חשבונאי להכללתן כחוב שיש להפחית ממסת הנכסים. בנוסף קבע בית הדין הנחיות עקרוניות באשר לאופן ההתייחסות למס עתידי במסגרת חישוב שווי החברה ותשלומי האיזון.
