בין הכיסאות של מרוץ הסמכויות: בית הדין קבע מה דינה של תביעת המזונות

אחת השאלות המורכבות שנולדו בעקבות הטלטלה המשפטית בתחום מזונות הילדים בשנים האחרונות הייתה מה דינן של תביעות שהוגשו בתקופת הביניים – לאחר שבתי הדין הרבניים איבדו את הסמכות לדון במזונות ילדים מכוח פסיקות בג"ץ, אך לפני שהמחוקק השיב להם סמכות זו במסגרת תיקון החוק.

בהחלטה רחבת היקף שניתנה בבית הדין הרבני האזורי באריאל, נדרש הדיין הרב יחיאל חיים פריימן להכריע בדיוק בשאלה הזו: האם תביעת מזונות ילדים שנכרכה כדין לתביעת גירושין, אך הוגשה בתקופה שבה לא ניתן היה לדון בה בבית הדין, יכולה לשוב ולהתברר בפניו לאחר שינוי החקיקה.

התשובה שניתנה הייתה חד־משמעית: כן.

תקופת הכאוס שהותירה תיקים בין הערכאות

הרקע להחלטה נעוץ באחת התקופות הסוערות שידע תחום דיני המשפחה. במשך שנים הכירה הפסיקה באפשרות לכרוך תביעות מזונות ילדים לתביעות גירושין בבית הדין הרבני. ואולם, בעקבות פסיקות בג"ץ, ובהמשך פסק הדין המפורסם בסוגיית הסמכות, נוצר מצב שבו בתי הדין הרבניים איבדו בפועל את האפשרות לדון בתביעות אלה ללא הסכמה.

מציאות זו יצרה אי־ודאות משמעותית. עורכי דין, בעלי דין וערכאות מצאו עצמם מתמודדים עם שינויי כיוון תכופים, כאשר תביעות רבות נותרו למעשה "בין הכיסאות" – מבלי שהיה ברור איזו ערכאה תוסמך לדון בהן בסופו של דבר.

המקרה הנוכחי הוא דוגמה מובהקת לאותה תקופה.

תביעה שהוקפאה – אך לא נמחקה

האם הגישה תביעת גירושין שאליה כרכה גם תביעה למזונות הילדים. בספטמבר 2025 קבע בית הדין כי בהתאם למצב המשפטי ששרר אז, ובהיעדר הסכמת האב, אין לו סמכות לדון בתביעת המזונות.

עם זאת, בית הדין נמנע ממחיקת התביעה. בהחלטתו הבהיר כי כל עוד לא תוגש תביעה לערכאה אחרת וכל עוד האם אינה מבקשת למחוק את ההליך, התביעה תישאר פתוחה.

החלטה זו התבררה בהמשך כבעלת משמעות מכרעת.

הכנסת שינתה את כללי המשחק

כחודשיים לאחר מכן חל מפנה דרמטי.

בחודש נובמבר 2025 אישרה הכנסת את תיקון מספר 6 לחוק שיפוט בתי דין רבניים כהוראת שעה, אשר השיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות הייחודית לדון במזונות ילדים שנכרכו לתביעות גירושין. המחוקק אף קבע במפורש כי הוראות החוק יחולו גם על תביעות שהיו תלויות ועומדות במועד כניסתו לתוקף.

מיד לאחר שינוי החקיקה פנתה האם לבית הדין וביקשה לחדש את ההליך, תוך שהבהירה כי מעולם לא הוגשה תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה.

שתי דרכים משפטיות – אותה תוצאה

בהחלטתו בחן הרב פריימן שתי אפשרויות שונות.

לפי האפשרות הראשונה, התביעה המקורית כלל לא נמחקה ולכן היא נחשבת לתביעה "תלויה ועומדת". אם כך, הרי שתיקון החוק החדש חל עליה במישרין ומקנה לבית הדין סמכות לדון בה.

לפי האפשרות השנייה, גם אם יראו את התביעה המקורית כאילו נמחקה, הרי שהבקשה לחידוש ההליך מהווה למעשה תביעה חדשה שנכרכה מחדש לתביעת הגירושין, וגם במקרה כזה נתונה הסמכות לבית הדין.

כך או כך, המסקנה הייתה זהה.

האב טען לחוסר תום לב

האב התנגד לניהול ההליך בבית הדין וטען כי האם פעלה בחוסר תום לב.

לטענתו, לאחר שבית הדין קבע בעבר שאין לו סמכות, היה עליה להגיש תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה. עוד טען כי במסגרת הליך פירוק שיתוף שהתנהל בבית המשפט ציינה האם כי נושא המזונות יתברר שם, ולכן אין לאפשר לה לשנות כעת את עמדתה.

בנוסף טען האב כי בהתאם להלכת פלדמן, יש לראות את בית המשפט לענייני משפחה כמי שרכש את הסמכות לדון במזונות הילדים.

"סמכות לא נקנית בהצהרות"

בית הדין דחה את הטענות אחת לאחת.

הרב פריימן קבע כי אמירה במסגרת כתב טענות אחר, שלפיה סוגיית המזונות צפויה להתברר בבית המשפט, אינה מקנה סמכות לבית המשפט ואינה יוצרת מניעות משפטית.

לדבריו, סמכות שיפוטית אינה נרכשת באמצעות הערכה, ציפייה או אמירה אגבית, אלא באמצעות הגשת תביעה בפועל. במקרה זה, מעולם לא הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה תביעת מזונות ילדים, ולכן לא הייתה לו אפשרות לקנות סמכות לדון בה.

בית הדין הוסיף כי העדפת בית הדין הרבני על פני בית המשפט לענייני משפחה היא עמדה לגיטימית לחלוטין, ואין לראות בבחירה זו חוסר תום לב.

ביקורת על טענות הסמכות

חלק ניכר מההחלטה הוקדש לטענת האב בנוגע להלכת פלדמן.

בית הדין הבהיר כי ההלכה עוסקת במצבים שבהם אחת הערכאות כבר קבעה כי הסמכות נתונה לה. במקרה הנוכחי, מעולם לא הוגשה לבית המשפט תביעת מזונות וממילא לא ניתנה כל החלטה המקנה לו סמכות.

הדיין פריימן אף מתח ביקורת חריפה על הניסיון לייחס לבית המשפט קביעת סמכות בתביעה שמעולם לא הוגשה אליו, וקבע כי טענה שכזו אינה מתיישבת עם עקרון כיבוד הערכאות.

המהלך הדיוני שהתברר כמכריע

מעבר לשאלת הסמכות העקרונית, ההחלטה ממחישה כיצד מהלך דיוני אחד עשוי להשפיע על גורלו של תיק שלם.

בדיעבד, התברר כי ההתעקשות הדיונית של באות כוח האם, עורכות הדין חן סויסה ומרים סרגוסי, להותיר את תביעת המזונות על כנה ו

.

במילים אחרות, בעוד תיקים אחרים מצאו עצמם נופלים "בין הכיסאות" של תקופת המעבר, ההחלטה שלא למחוק את התביעה אפשרה לה להישאר תלויה ועומדת עד שהמחוקק שינה את המצב המשפטי.

"לא למהר לפתוח הליך חדש בערכאה אחרת, הייתה אחד הגורמים שאפשרו את המשך בירור התביעה בבית הדין לאחר שינוי החקיקה"

ב"כ האשה (צילומים:פרטי)

ההכרעה

בסופו של דבר קבע בית הדין כי מדובר בתביעת מזונות ילדים כנה שנכרכה כדין לתביעת גירושין כנה, וכי לא נפל כל פגם של חוסר תום לב בהתנהלות האם. עוד נקבע כי מעולם לא הוגשה תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה, ולכן לא נקנתה לו כל סמכות לדון במחלוקת.

בהמשך לכך הורה בית הדין להמשיך בבירור תביעת המזונות, לאפשר לנתבע הזדמנות נוספת להגיב לבקשת המזונות הזמניים, ולקבוע מועד לדיון במזונות הקבועים.

החלטתו של הרב פריימן אינה עוסקת רק בסכסוך שבין הצדדים. היא מספקת תשובה עקרונית לשאלה שהעסיקה לא מעט משפטנים מאז שינוי החוק: מה דינן של תביעות מזונות שנולדו בתקופת הכאוס של מרוץ הסמכויות. במקרה זה, קבע בית הדין כי העובדה שהתביעה נותרה תלויה ועומדת מנעה ממנה להיעלם בין הכיסאות – והותירה אותה בסופו של דבר בסמכותו.