סכסוכי ירושה מתפרצים לא פעם סביב השאלה מה באמת רצה המנוח. אלא שבמקרה שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים עמדה לפני השאלה הזו שאלה מוקדמת יותר: מתי גילו שלוש מבנותיו של המנוח על הצוואה – ומדוע המתינו עד שפנו לבית המשפט בבקשה לבטל את הצו שניתן לקיומה?
בפסק דין שניתן ב־17 באוגוסט 2026 דחתה השופטת מיכל דבירי־רוזנבלט את בקשתן של שלוש האחיות לביטול צו קיום צוואת אביהן.
חמישה ילדים, שתי מערכות נישואין וצוואה אחת
למנוח היו חמישה ילדים.
שלוש המבקשות הן בנותיו מנישואיו הראשונים, ואילו שני המשיבים הם בניו מנישואיו השניים.
בשנת 2019 ערך האב צוואה נוטריונית. בהתאם להוראותיה, רכושו יועד לשני בניו באופן שנקבע בצוואה. בכך נוצר הפער שהפך מאוחר יותר למוקד הסכסוך: בעוד שני הבנים נהנו מהוראות הצוואה, שלוש הבנות נותרו מחוץ לחלוקה שנקבעה בה.
לאחר פטירת האב הוגשה בקשה לקיום הצוואה, ובשנת 2022 ניתן צו קיום.
אלא שבהמשך פנו שלוש הבנות לבית המשפט וביקשו לבטל את הצו.
"לא ידענו על הצוואה"
בלב טענותיהן של האחיות עמדה גרסה שלפיה לא ידעו בזמן אמת על קיומה של הצוואה ועל ההליך לקיומה.
לטענתן, האב לא התכוון ליצור חלוקה שתותיר אותן מחוץ לירושה. הן טענו כי במהלך חייו הביע רצון שרכושו יחולק בין ילדיו וכי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי.
לצד זאת הועלו טענות הנוגעות לנסיבות עריכת הצוואה, לרבות מעורבות והשפעה מצד מי שנהנו ממנה.
המשיבים הציגו גרסה שונה לחלוטין. לשיטתם, האחיות ידעו על הצוואה ועל הליך קיומה זמן רב לפני שהגישו את בקשת הביטול, ולכן אין לאפשר להן לפתוח את העניין מחדש לאחר שנים.
לפני תוכן הצוואה – בית המשפט בדק את לוח הזמנים
כאן עברה המחלוקת משאלת רצונו של האב לשאלת השיהוי.
סעיף 72 לחוק הירושה מאפשר לבית המשפט לתקן או לבטל צו ירושה או צו קיום צוואה כאשר מוצגות עובדות או טענות שלא היו בפניו בעת מתן הצו. עם זאת, כאשר ניתן היה להציג את אותן טענות קודם לכן ולא נעשה הדבר בהזדמנות הסבירה הראשונה, רשאי בית המשפט שלא להיזקק לבקשה.
בפסיקה נקבע כי אין מדובר במחסום אוטומטי. יש לבחון בין היתר את משך הזמן שחלף, הסיבה לשיהוי, טיב הטענה החדשה והקושי הראייתי שנוצר בעקבות חלוף הזמן.
וזו בדיוק הייתה הבדיקה שביצע בית המשפט במקרה הנוכחי.
ההתכתבויות המשפחתיות הפכו לראיה
אחד החלקים המשמעותיים בפסק הדין עוסק בהתכתבויות בין בני המשפחה.
בית המשפט לא הסתפק בהצהרות שנמסרו במסגרת ההליך, אלא בחן מסרונים והתכתבויות מהשנים שקדמו להגשת בקשת הביטול, בניסיון לברר מתי נודע לכל אחת מהמבקשות על הצוואה.
מהחומרים עלה כי נושא צוואת האב כבר היה מוכר ומדובר במשפחה.
בפסק הדין נזכרה, בין היתר, התכתבות שבה אחת המבקשות התייחסה במפורש לכך שאביה ערך צוואה. בהתכתבויות אחרות נדונו ענייני הירושה והחלוקה בין הילדים באופן שלא התיישב, לדעת בית המשפט, עם הטענה שלפיה דבר הצוואה התגלה למבקשות רק בסמוך להגשת בקשת הביטול.
לא כל שלוש האחיות היו באותו מצב
נקודה חשובה בפסק הדין היא שבית המשפט לא התייחס לשלוש המבקשות כמקשה אחת.
הראיות הנוגעות לכל אחת מהן נבחנו בנפרד: מה ידעה, מתי נודע לה על הצוואה, אילו התכתבויות היו בידיה ומה ניתן ללמוד מהתנהלותה במהלך השנים.
לגבי אחת המבקשות הוצגו התכתבויות המלמדות על ידיעה מוקדמת וברורה יותר. לגבי אחרות נבחנה גם האפשרות שהמידע הגיע אליהן באמצעות בני המשפחה ובהמשך להתכתבויות שנערכו ביניהם.
בסופו של דבר לא השתכנע בית המשפט מהניסיון להציג את הבקשה כאילו הוגשה מיד לאחר גילוי מפתיע של הצוואה.
ומה לגבי רצונו של האב לחלק את הרכוש בשוויון?
האחיות ביקשו לשכנע כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של אביהן.
במסגרת ההליך הובאו אמירות שיוחסו למנוח בדבר רצונו שילדיו יקבלו את רכושו באופן שוויוני. אחת המבקשות אף תיארה דברים שלדבריה שמעה מאביה בעניין זה.
אלא שבית המשפט נדרש למשקלן הראייתי של אותן אמירות אל מול הצוואה שנערכה בפועל ואל מול חלוף הזמן.
גם כאן התעורר קושי: חלק מהטענות נשענו על זיכרונות, אמירות בעל פה ועדויות עקיפות, בעוד האדם שיכול היה להסביר באופן הישיר ביותר מדוע ערך את הצוואה כפי שערך אותה – האב עצמו – כבר אינו בחיים.
כשהזמן שחולף הופך לחלק מהראיות
בית המשפט הדגיש את הקושי המיוחד שנוצר כאשר בקשה לביטול צו קיום מוגשת לאחר זמן רב.
השיהוי אינו רק עניין טכני של לוח שנה.
ככל שחולפות השנים, היכולת לברר את נסיבות עריכת הצוואה הולכת ונחלשת: זיכרונם של עדים דוהה, היכולת לאתר ראיות נפגעת והבירור העובדתי הופך מורכב יותר.
במקרה הזה, לאחר בחינת ההתכתבויות, העדויות והתנהלות הצדדים, נקבע כי לא הוצג הסבר מספק לכך שהטענות לא הועלו מוקדם יותר.
גם הטענות הנוספות שהעלו המבקשות ביחס לצוואה לא הביאו את בית המשפט למסקנה שיש לפתוח מחדש את צו הקיום.
הצוואה נותרה בתוקף
בסופו של ההליך דחתה השופטת מיכל דבירי־רוזנבלט את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה.
המשמעות המעשית היא שהצו שניתן לקיום צוואת האב נותר על כנו.
בית המשפט חייב את שלוש המבקשות לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסכום כולל של 35 אלף שקל, בתוך 60 ימים.
