מקרה יוצא דופן של מאבק משפטי בין בני זוג לשעבר הגיע לאחרונה להכרעה בבית המשפט. במרכז המחלוקת עמדו טענות הדדיות – מצד הגבר על הפרת הבטחת נישואין, ומצד האישה על פגיעה בפרטיותה.
רקע המקרה
הגבר, אב לארבעה מנישואיו הראשונים, ניהל מערכת יחסים של שש שנים עם אישה גרושה ואם לשניים. במהלך קשר זה נולדו להם שני ילדים משותפים. אף שהגבר היה נשוי במהלך חלק ניכר מהקשר, בני הזוג ערכו טקס אירוסין בהתאם למסורת העדה האתיופית ותכננו להתחתן מיד לאחר סיום הליך הגירושין של הגבר.
עם סיום הליך הגירושין, החלו בני הזוג בהכנות לחתונה – הם חילקו הזמנות, קנו טבעות והזמינו שמלת כלה. אלא שדרישת האישה להסכם ממון, אשר יבטיח כי דירתה תיוותר בבעלותה הבלעדית, גרמה למתיחות בין השניים. סירובו של הגבר לחתום על ההסכם הוביל לביטול החתונה ולפרידת הצדדים.
התביעה להפרת הבטחת נישואין
הגבר טען כי האישה הפרה הבטחת נישואין שניתנה לו, וטען לנזקים כלכליים ונפשיים שנגרמו לו כתוצאה מהפרידה. לדבריו, השניים חיו כידועים בציבור, השקיעו יחד בנכסיה של האישה, ואף מכרו דירה משופצת ורכשו דירה חדשה שנרשמה על שמה בלבד.
הוא דרש פיצויים על בסיס השקעותיו המשותפות בנכסים, פיצוי על עוגמת נפש, והחזר הוצאות הקשורות למסיבת האירוסין והחתונה שבוטלה.
הכרעת בית המשפט
השופטת שירי היימן, סגנית נשיאת בית המשפט לענייני משפחה, דחתה את תביעת הגבר על כל רכיביה. היא קבעה כי לא הוכח שהאישה הפרה הבטחה מחייבת להינשא. עוד ציינה השופטת כי ביטול הנישואין היה מוצדק, מאחר שהגבר סירב לעגן בהסכם את הבעלות הבלעדית של האישה על דירתה – תנאי שהיווה בסיס מרכזי להסכמתה לנישואין.
לדבריה, התנהלות הגבר נחשבת להפרה יסודית של ההסכמות בין הצדדים, המזכה את האישה בזכות לבטל את ההבטחה להינשא.
תביעת האישה על הפצת סרטון מיני
האישה טענה כי הגבר הפיץ סרטון אינטימי של השניים, אך השופטת דחתה גם תביעה זו. נקבע כי לא הוצגה כל ראיה לכך שהגבר צילם או הפיץ את הסרטון, והעד היחיד שהוזמן לאישוש הטענה הכחיש כל קשר לסרטון.
סיום התיק
הגבר חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 15,000 שקל לאישה, ואילו היא חויבה לשלם לו 5,000 שקל הוצאות בגין דחיית תביעתה.
