טעות אחת בניהול הליך משפטי – במיוחד בדיני משפחה – עלולה לעלות ביוקר. כך בדיוק קרה במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שם בחן השופט משה בראון את הפער בין טענות האם לבין המציאות שנחשפה בתסקיר מקצועי.
ההליך נפתח על בסיס טענות שהציגה האם נגד האב, אשר יצרו תמונה מורכבת באשר לתפקודו כהורה ולקשר שלו עם ילדיו. אלא שככל שההליך התקדם – ובעיקר לאחר הגשת תסקיר שירותי הרווחה – התברר כי מדובר בתמונה שאינה משקפת את המציאות בפועל.
כבר בתחילת ההחלטה צוין כי האב עתר לחייב את האם בהוצאותיו, לאחר שנאלץ לנהל הליך שהתברר בדיעבד כמיותר .
הטעות: הצגת תמונה שלא עמדה במבחן המציאות
ליבת ההכרעה נעוצה בטעות המרכזית של האם – הצגת מציאות עובדתית שלא נתמכה בממצאים אובייקטיביים.
תסקיר העו"ס, שהוגש במהלך ההליך, חשף תמונה הפוכה: האב תואר כהורה מתפקד, מעורב ואחראי, השומר על קשר מיטיב עם ילדיו.
הפער בין הטענות שהוצגו לבין ממצאי התסקיר היה משמעותי, והשפיע ישירות על תוצאת ההליך.
השופט בראון אימץ את ממצאי התסקיר, וקבע למעשה כי עמדת האב היא זו המשקפת את המציאות.
המחיר של הטעות
הטעות לא נותרה ברמה העקרונית בלבד – אלא קיבלה ביטוי כספי ממשי.
מן ההחלטה עולה כי האב נאלץ להתמודד עם הליך משפטי ממושך, לשאת בהוצאות ולהתגונן מפני טענות שבסופו של יום לא הוכחו.
השופט עמד על כך שההליך התנהל עד תומו, תוך גרימת הוצאות לא מבוטלות מצד האב .
כמעט כל הסכום: פיצוי ממשי לאב
האב הציג הוצאות משמעותיות, לרבות שכר טרחת עו"ד, וביקש להשיבן במלואן.
במקרה זה, בית המשפט מצא לנכון לפסוק סכום הקרוב מאוד לסכום שנתבע – ולא להסתפק בפיצוי סמלי בלבד.
בסופו של דבר חויבה האם לשלם 20,273 ש"ח, סכום המשקף הכרה ממשית בהוצאות שנגרמו לאב
