בפסק דין שפורסם לאחרונה, בית הדין הרבני הגדול קיבל את ערעור האישה על החלטה שקבעה כי אין לה זכויות באופציות שקיבל בעלה מעבודתו בהייטק. הדיינים בדעת רוב קבעו כי האופציות מהוות חלק משכרו של העובד, ולכן מגיע לאישה חלק מהן. עם זאת, נקבע כי אם מועד הבשלת האופציות הוא לאחר מועד הקרע, החלק שתקבל האישה יהיה יחסי לתקופה המשותפת. הם ציינו כי האופציות אינן מתנה לעובד, אלא מהוות חלק מהתמורה הכוללת על עבודתו, במיוחד בתחום ההייטק, שם לעיתים הן מהוות פיצוי על שכר התחלתי נמוך.
בני הזוג, הורים לשלושה ילדים, נפרדו בסוף 2020, אף שהם עדיין מתגוררים יחד. הבעל, שעבד בחברה שקיבל ממנה אופציות ומניות, קיבל זכויות נוספות לאחר שהחברה נמכרה. בית הדין הרבני בפתח תקווה קבע שלא לאזן את האופציות, משום שהן נחשבות כמתנה לעובד.
האישה ערערה וטענה שהאופציות הן חלק בלתי נפרד משכר העבודה שלהן שווי, אף שטרם מומשו. היא הדגישה שמדובר בחברה ציבורית, כך שניתן להעריך את שווי האופציות.
הבעל טען כי האופציות ניתנו בשל כישרונו האישי ולכן אין לאזנן. לדבריו, השיתופיות בינו לבין אשתו נפגעה כבר בשנת 2012, והם ישנים בנפרד מאז 2014.
הרב צבי בן יעקב קבע כי אופציות הן הטבת שכר ולא מתנה, והאיזון שלהן תלוי במועד הענקתן. אם הן ניתנו כהוקרה על עבודה קודמת, יש לאזן אותן. אם ניתנו כהבטחה לעתיד, האיזון יחול רק על התקופה המשותפת, בדומה לפנסיה.
בכך הסביר הרב כי חוק יחסי ממון נועד ליצירת חלוקה הוגנת של הנכסים, והדבר בולט במיוחד במקרים בהם אחד מבני הזוג מקריב את הקריירה שלו לטובת בן הזוג השני. בהתאם לכך, האישה זכאית לאיזון אופציות שהבשילו לפני מועד הקרע, כאשר האיזון של האופציות שיבשילו לאחר מכן ייעשה באופן יחסי.
הרב שלמה שפירא הסכים עם החלטת הרב בן יעקב, בעוד הרב ציון לוז-אילוז בדעת מיעוט טען כי אין לאזן את האופציות, שכן הן מבוססות על כישרונות אישיים ואינן חלק ישיר מהסדר איזון המשאבים.