מאת רונית כהן זמורה
במאמר זה לא אתייחס להיבט הפלילי של הפצת סרטים אינטימיים שהינה אסורה.
מרבית אנשי המקצוע יסכימו כי בגידה היא אחד המשברים הזוגיים הקשים ביותר להתמודדות. הבגידה נחשבת לאירוע שמערער את האמון בין בני הזוג יוצר אצלם כאב רגשי ונפשי., אך אינה בהכרח סוף הקשר, אלא יכולה להפוך לנקודת מפנה שמכריעה האם הזוג יבחר לשקם את מערכת היחסים שלהם וליצור ברית זוגית חדשה או להיפרד.
מי בוגד יותר גברים או נשים והאם יש הבדל בסיבות שהביאו לבגידה בין נשים וגברים. על פי מחקרים עדכניים , אין הבדל בין גברים לנשים בשיעור הבגידות בעולם המערבי. האיזון שהיה קיים בעבר, כי לגברים מותר הכול ולנשים לא- הופר. בעבר הנורמות החברתיות אפשרו לגברים חופש רב יותר, אך כיום בעקבות המהפכה הפמיניסטית והמינית, נשים מרשות לעצמן לממש את צרכיהן באופן חופשי יותר. הנשים כיום נהנות משוויון וחופש בחירה ושמות בראש סדר העדיפות את צרכיהן. במחקרים מהשנים האחרונות נמצא כי 75% מהזוגות חוו לפחות מקרה בגידה אחד במהלך הקשר שלהם. 60% מהזוגות שלא פנו לטיפול זוגי כתוצאה מהבגידה – נפרדו. אבל יש גם חדשות טובות: 90% מהזוגות שחוו בגידה ופנו לטיפול זוגי, לאחר מכן הצליחו לשקם את הקשר ולבנות מערכת יחסים טובה יותר. המסר ברור- משבר הבגידה לא חייב להוביל לפרידה.
בעבר רווחה התפיסה שנשים פחות נוטות לבגוד, מתוך אמונה שהן זקוקות ליציבות ולתמיכה למען השקעה בגידול המשפחה. כמו כן סברו, כי החשק המיני של נשים נמוך מזה של גברים. על בסיס הנחות אלו נוצרה ההשקפה כי אישה שבוגדת זאת רק מתוך תחושת חוסר סיפוק עמוק בזוגיות ואמונה כי הקשר הגיע למבוי סתום, כלומר בגידה נתפסה כסימן לאובדן תקווה.
מנגד, האמונה הרווחת לגבי גברים הייתה שנטייתם לבגידה נובעת בעיקר מהיעדר סיפוק מיני או רגשי, הרצון לממש פנטזיות, חיפוש אחרי ריגושים ופריצת השגרה. בגידתם נתפסה לא פעם ככלי לחיזוק האגו ולפיצוי על תחושת חולשה או חוסר ביטחון.
הסערה הפומבית סביב פרשת הבגידות ביבנה חשפה פער עמוק בין המציאות הדינמית של ימיינו לבין תפיסות מיושנות שעדיין מושרשות בחברה. למרות השינויים בהתנהגות ובערכים סביב נושא הבגידה, נראה כי רבים עדיין מתקשים להפנים את השינוי התודעתי. התגובות לפרשה מוכיחות עד כמה מושרשות התפיסות הישנות. עדין רבים מתקשים לקבל את הדברים כי נשים עשויות לבגוד ממניעים פיזיים או מתוך תשוקה ורצון לחוות ריגוש מיני – בדיוק כמו גברים. התפיסה הרווחת נותרה בעינה: לפיה, כשאישה בוגדת, הסיבה היא תמיד תוצאה של חסך רגשי, בעוד שבגידה גברית נתפסת כמעשה טבעי יותר, המונע מדחפים פיזיים.
אך המציאות מספרת סיפור אחר. מחקרים עדכניים ושינויי תרבות מראים כי אין הבדל מהותי בין גברים ונשים לא רק בשכיחות הבגידות, אל א גם במניעים להן. הגיע הזמן להשתחרר מהתבניות הישנות ולהבין: אין הבדלים מגדריים ולא אישיים..
הסיבות לבגידה- מבט מעמיק ומפתיע
נהוג לחשוב כי בגידה היא תוצאה של מערכת יחסים פגומה, חוסר תשוקה, או תקשורת לקויה. אך המציאות מורכבת בהרבה. הבגידה יכולה להתרחש גם כאשר הקשר נראה יציב וטוב וללא בעיות נראות לעין.
כדי להבין את הבגידה לעומקה, יש להתבונן לא רק בהשפעתה בן או בת הזוג הנבגד/ת, אלא גם מה היא עושה למי שבוגד. יש להרחיב את נקודת המבט ולשאול: מה בעצם מניע אדם לבגוד? האם זהו חיפוש או ריגוש? צורך באישור? או שאולי זו דרך להתמודד עם שינויים פנימיים. הבנת הבגידה בהקשר רחב יותר מאפשר לנו להעמיק את השיח עליה ולזהות רבדים שלא תמיד נלקחים בחשבון.
גורמים עיקריים לבגידה:
- מפגש עם עצמי חדש – לעיתים, הבגידה אינה נובעת מהצורך למצוא מישהו אחר, אלא מהרצון לפגוש גרסה שונה של עצמי. הבוגד לא מבקש לעזוב את הקשר, אלא להשתחרר מהדמות שהפך להיות. הרומן משמש לו כראי חדש, המאפשר לו לראות את עצמו באור אחר.
- גורמים רגשיים – תחושת בדידות בתוך הקשר, חוסר הערכה או סיפוק רגשי ומיני עלולים להוביל אדם לחפש חיזוקים מחוץ לזוגיות. כאשר הצורך הרגשי לא נענה בבית, יש מי שיפנה לקבלו מבחוץ.
- דרך לשמור את הקשר – באופן פרדוקסלי, יש אנשים שבוחרים לבגוד דווקא כדי לשמור על נישואיהם. עבורם, הרומן הוא פורקן שמאפשר להם להמשיך ולתפקד בתוך הקשר הזוגי, להפחית מתחים ולשמור על איזון. הם אינם רוצים לפרק את הזוגיות, אלא למצוא בריחה רגעית שתאפשר להם להמשיך בה.
- קושי להתאים לשינויים משפחתיים וסביבתיים – שינויים כמו עזיבת הילדים את הבית, משברים אישיים או שלבים חדשים בחיים יכולים לעורר תחושת החמצה. כאשר אדם רואה את סביבתו מתפתחת בעוד הוא עצמו מרגיש תקוע, הוא עורך חשבון נפש ומבין כי זה הזמן שלו לשנות ולכן עשוי לחפש ריגוש מחוץ לקשר הקיים.
- השפעות חברתיות – יש הרואים בבגידה חלק מנורמה חברתית ואף כסמל סטטוס המעיד על עוצמה או הצלחה- בעיקר אצל גברים. החברה נוטה לשפוט זאת אחרת, כשמדובר על נשים. בגידה "גברית" לפעמים נתפסת "כחלק ממהות", כמשהו כמעט טבעי ומובן מאליו. בעוד אצל נשים היא עלולה להיחשב לסטייה מהנורמות החברתיות ולפעולה מערערת. הפער משקף לא רק דפוסים תרבותיים מושרשים, אל גם את הדרך שבה החברה מגדירה מחדש מוסר, נאמנות ומגדר בעידן המודרני הזה.
בגידה: מראה למערכת היחסים או קריאת השכמה:
כל מקרה בגידה בפני עצמו הו ייחודי, רווי משמעויות ומורכבת. מאחורי כל בחירה כזו עומדים מניעים האישיים, חברתיים והפסיכולוגיים שמחייבים בחינה עמוקה.
זוגות שחווים בגידה צריכים לשאול את עצמם, מה המעמד הזה חושף על הקשר שלנו, האם שנינו יכולים להיות נאמנים לא רק זה לזו, אלא גם לצרכים האישיים ולצרכי הזוגיות. אין זה משנה אם האישה או הגבר בגד.
המקרה שהתפרסם ביבנה מדגיש מציאות חדשה- הבגידה אינה נחלת מגדר בלבד. בימינו גם בתחום זה נפרצו הגבולות והשוויון בין המינים חדר גם לתחום זה. כי הזמנים השתנו והשוויון כבש עוד תחום.
רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.