מאחורי ההחלטה שניתנה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ניצב סכסוך משפחתי מורכב העוסק בקשר שבין אם לילדיה. על רקע הנתק שנוצר בין האם לבין הקטינים ועל מנת לנסות לקדם את חידוש הקשר ביניהם, מינה בית המשפט את המומחה הטיפולי חיים פינקלמן. תפקידו היה ללוות את בני המשפחה, להיפגש עם ההורים והילדים, לבחון את הקשיים שעלו מן השטח ולגבש המלצות מקצועיות שיסייעו בשיקום וחיזוק הקשר בין האם לבין ילדיה.
אלא שככל שההליך התקדם, כך החריפה התנגדותו של האב לעבודתו של המומחה. בבקשה מקיפה שהגיש לבית המשפט טען האב כי פינקלמן חדל מלפעול באופן אובייקטיבי וכי התנהלותו מעידה על הטיה לטובת האם. לטענתו, המומחה אינו נותן משקל מספק למצוקות הקטין, מתעלם מנתונים שהוצגו בפניו, מפעיל לחץ לקדם מפגשים בין האם לילד ואינו בוחן כראוי את השפעתם של אותם מפגשים על הקטין. עוד העלה האב טענות שונות ביחס להתנהלות המקצועית של המומחה ולקשריו עם גורמי טיפול נוספים המעורבים בהליך.
היקף הטענות שהעלה האב היה משמעותי. הוא הציג בפני בית המשפט שורה של אירועים, התכתבויות וטענות שביקשו להראות כי פינקלמן אינו פועל עוד כגורם מקצועי ניטרלי אלא כמי שמקדם, הלכה למעשה, את עמדתה של האם. אלא שהשופטת לורן אקוקה בחנה את הטענות אחת לאחת ולא מצאה בהן בסיס המצדיק את החלפתו של המומחה.
בהחלטתה הבהירה השופטת כי יש להבחין בין אי־הסכמה מקצועית לבין עילה אמיתית לפסילת מומחה. לדבריה, מומחה שממונה על ידי בית המשפט אינו אמור לרצות את אחד הצדדים ואף אינו מחויב לאמץ את עמדותיהם. תפקידו הוא להפעיל שיקול דעת מקצועי עצמאי, גם כאשר מסקנותיו אינן נוחות לאחד ההורים.
אקוקה דחתה את הטענה שלפיה עצם העובדה שהמומחה היה בקשר עם גורמי טיפול נוספים או אסף מידע ממקורות שונים מעידה על פגם בהתנהלותו. להפך, היא ציינה כי מדובר בפעולות המצויות בלב עבודתו של מומחה טיפולי שמונה כדי לבחון את מצבו של קטין ואת הדינמיקה המשפחתית הסובבת אותו.
חלק מרכזי בהחלטה הוקדש לשאלה מתי ניתן בכלל להביא לפסילתו של מומחה מטעם בית המשפט. השופטת הסבירה כי מדובר בצעד חריג ביותר, אשר ייעשה רק במקרים שבהם הוכח חשש ממשי למשוא פנים, קיומו של ניגוד עניינים, קשר פסול עם אחד הצדדים, פגיעה מהותית באובייקטיביות המקצועית או חריגה קיצונית מן התפקיד שהוטל על המומחה. מנגד, חוסר שביעות רצון מהמלצות מקצועיות, מחלוקת על דרך הטיפול, ביקורת על שיקול הדעת של המומחה או תחושת חוסר אמון מצד אחד מבעלי הדין – אינם מהווים עילה לפסילתו.
השופטת אף הזכירה את ההלכה הפסוקה שלפיה:
"לא כל אי־הסכמה עם שיטת הטיפול, או אי־שביעות רצון מהמלצות המומחה, מהווה עילה לפסילתו."
עוד הבהירה כי בתי המשפט נזהרים מאוד מהחלפת מומחים שמונו מטעמם, שכן מינוי כזה נועד לספק לבית המשפט גורם מקצועי בלתי תלוי אשר יסייע לו להגיע להכרעה המבוססת על טובת הקטין ולא על עמדותיהם הסובייקטיביות של הצדדים.
לאחר שבחנה את מכלול החומר שהונח בפניה, קבעה השופטת כי לא נמצאה תשתית עובדתית כלשהי המלמדת על משוא פנים מצד פינקלמן, על ניגוד עניינים או על פגיעה באובייקטיביות שלו. לפיכך נדחתה הבקשה לפסילתו, והוא ימשיך ללוות את ההליך הטיפולי שנועד לחזק ולשקם את הקשר בין האם לבין ילדיה. בנוסף חויב האב לשלם הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.
