המקרה מתייחס לזוג שנישא ב2012 ומנישואין אלו הביאו לעולם ארבעה ילדים קטינים כאשר את בקשת יישוב הסכסוך הגיש הגבר בבית הדין הרבני.
בית הדין הרבני כבר פסק מס' החלטות בעניינם הנוגעים לזמני שהות הקטינים וקידום פירוק השיתוף.
החלטה נוספת התייחסה למזונות הקטינים בהם הוגדרו מזונותיהם .
עם סגירת הליך יישוב הסכסוך חתרה האשה לקיים את ההליכים בבית המשפט . בטענה כי הליך היישוב סכסוך נסגר ולעניין מזונות הילדים ביקשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה .
משלא הגיש תביעות לבית הדין הרבני איבד הלכה למעשה את זכות הראשונים בהגשת התביעות טענה האשה .וביקשה לעיין שוב בהחלטה .
השופטת מאיה לוי הדנה את עניינם הפנתה אותה לבית הדין הרבני ובמידה וחושבת היא כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו או ו קיים פגם מהותי בהליך הרי שהכתובת הנכונה לה היא בית הדין הרבני הגדול. ו / או עתירה לבג"צ בהתאם לאופי ההליך.
המקרה הובא בפני ההרכב המוכר של בית המשפט המחוזי שבאופן מנומק יש לציין תיאר את כל היסטוריית מרוץ הסמכויות על פני 12 עמ' בסיכומם תיאר ההרכב את עיקרי הדברים:
"למעשה, המערערת מנסה לתקוף קביעה עובדתית של ביה"ד עליה ביסס מסקנתו המשפטית בדבר סמכותו לדון במזונות, ועל כן מן הראוי כי תקיפתה ובחינתה ייעשו בדרך המקובלת לפני ערכאת הערעור של אותה ערכאה מלפניה ניתנה ההחלטה או במסגרת עתירה לבג"ץ, ככל שהעניין מתאים להידון בדרך זו, כשם שקבע בית משפט קמא." ופוסק בהתאם למקרה כי על דין הערעור להידחות .
