התובעת, אחותו למחצה של הנתבע, עתרה לסעד הצהרתי שלפיו היא זכאית למחצית הזכויות בדירת מגורים בתל אביב ובמגרש בשדה דב – נכסים שהנתבע ירש מסבו וסבתו המנוחים. תחילה טענה לקיומו של הסכם נאמנות ושותפות, ובהמשך – לאחר תיקון כתב התביעה – טענה כי מדובר במתנה שהושלמה לפני שנים רבות, חרף היעדר רישום.
בית המשפט עמד על הקושי המובנה בטענות התובעת, אשר נעו בין מתנה שהושלמה לבין התחייבות למתן מתנה, מבלי שנקבעה עילה משפטית סדורה אחת. נקבע כי מדובר בטענות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת, וכי העלאת עילה חלופית רק בשלב הסיכומים מהווה הרחבת חזית אסורה ופוגעת בזכות ההתגוננות של הנתבע.
השופט שקד הדגיש כי מתנה במקרקעין מחייבת רישום כדין, ובהיעדרו – לא ניתן לראות בה מתנה שהושלמה. משלא הוכחה עילת תביעה, הורה בית המשפט על מחיקת ההליך.
לצד זאת, חויבה התובעת לשלם לנתבע שכר טרחת עורכי דין בסך 100 אלף שקלים, תוך קביעה כי מדובר בהליך שהתנהל בהיקף נרחב, על אף הפגמים היסודיים שנפלו בו.
