הזוג אליו מתייחס הנושא נישאו לפני כ-20 שנה והביאו לעולם שלושה ילדים. כחמש שנים לפני חתונתם הקים הבעל שתי חברות בתחום הטפלת מים . כשלושה שבועות לפני החתונה הסדירו הזוג את הזכויות שצברו טרם הנישואים באמצעות הסכם ממון ואת היחס שיינתן לגבי זכויות עתידיות שייצברו הערכאה הדיונית בה ניתן פסק דין מהשופטת חני שירה בבימ"ש לענייני משפחה בראשל"צ כי הסכם הממון ברור מהכתוב ומהתייחסות הצדדים לכתוב וע"כ השאירה אותו על כנו .כך גם הטענות אשר העלתה האשה במסגרת הערעור אינם התקבלו וההרכב הדן בתיק לא מצא לסטות מהחלטת השופטת חני שירה
האשה עורכת דין במקצועה ולכן ככל הנראה הבינה טוב מאוד את ההשלכות בניסיון לבטל את ההסכם . לטענתה כוונת השיתוף הייתה ברורוה כך גם טענה ביחס לבית המגורים אשר נטלו היא ובעלה לשעבר משכנתה . בנוסף ציינה האשה את הפעילות האינטנסיבית לה הייתה שותפה עד לכדי שניתן היה להעריך כי היא שותפה בחברות. הרכב המחוזי כמו בערכאה הדיונית חשבו קצת אחרת. הערעור הוגשל לבית המשפט המחוזי בלו ונידון ע"י הרכב השופטים: שופט צבי ויצמן, רמי חיימוביץ והשופטת צביה גרדשטיין פפקין שסברו כמו שירה
ביטולו של הסכם ממון יובא רק במקרים קיצוניים וחריגים לא זה המקרה כתב ההרכב :
" אם נבוא לסכם הדברים – אכיפת הסכם הממון נדרשת ומוצדקת בנסיבות הנדון ולו משום שכך חפצו הצדדים בעת חתימתו של הסכם הממון. תנאי הסכם הממון אף תאמו להתנהלות והתנהגות הצדדים במהלך תקופת נישואיהם, ואין זה המקרה החריג והנדיר בו יש לחרוג מעיקרו של דין לבטלו או לקצץ בתנאיו על מנת לבוא לקראת המערערת. אומנם לצרכי פשרה הצענו, במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, הצעה כספית נדיבה למערערת, אלא שהיא לא חפצה בה, וכמאמר אנשים – הפשרה רכה כחמאה אך הדין קשה כברזל, ובדחיית פשרה יקום ויעמוד הדין. "
