כצפוי בעקבות הכרעת בג"צ החלה רכבת הערעורים בעניין סמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונות. מתוך פסק הדין ניתן להבחין בנימה של אופטימיות לגבי החקיקה החדשה אליה מכוונים בתי הדין הרבניים לשוב ולדון גם ללא הסכמת הצדדים . בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול בירושלים, בהרכב הדיינים הרב דוד יוסף, הרב מימון נהרי והרב מאיר פרימן, נדחה ערעור של אם לשלושה על גובה המזונות שנפסקו לילדיה. הדיינים קבעו: האם הביעה הסכמה ברורה לסמכות בית הדין – ולא ניתן להעלות טענת חוסר סמכות בדיעבד.
פסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, נדחה ערעור שהגישה אם לשלושה ילדים על פסק הדין שקבע את גובה מזונות הילדים. ההכרעה ניתנה בהרכב של נשיא בית הדין הרב דוד יוסף, יחד עם הדיינים הרב מימון נהרי והרב מאיר פרימן, אשר קבעו כי האם נתנה את הסכמתה המפורשת לסמכות בית הדין, וכי לא קיימת עילה להתערב בפסיקת המזונות שניתנה בבית הדין האזורי.
האם, שיוצגה על ידי עו"ד אורי זמברג, טענה כי לבית הדין הרבני לא הייתה סמכות לדון במזונות הילדים, משום שנישואיה לבן הזוג כללו גם רכיב אזרחי. בנוסף טענה לפגמים מהותיים בהליך עצמו ולכך שהמזונות שנפסקו אינם עונים לצורכי הילדים.
מנגד, עו"ד יהונתן סורפין, שייצג את האב, דחה את טענותיה באופן חד וברור. לטענתו, האם לא רק שלא העלתה טענת חוסר סמכות בהזדמנות הראשונה – אלא אף הגישה לבית הדין כתב הגנה מפורט שכלל פירוט מלא של צרכי הילדים ודרישה לחייב את האב במזונות. בכך, לדבריו, נתנה האם את הסכמתה הברורה לסמכות בית הדין. עוד הדגיש עו"ד סורפין כי טענות האם בדבר חוסר שוויון בהסדרי השהות מופרכות, שכן מתקיימת חלוקה כמעט שווה של זמן בין ההורים, וכי בית הדין האזורי קבע עובדה זו במפורש לאחר שעקב מקרוב אחר קיום ההסכמות בין הצדדים.
כמו כן, ציין עורך הדין כי המערערת קיבלה במסגרת חלוקת הרכוש כ-1.8 מיליון ש"ח, ומציגה עצמה כמי שחסרה כל יכולת כלכלית – דבר הסותר את העובדות ומעיד על חוסר תום לב. עוד הוסיף כי טענותיה בדבר אי הצגת מסמכים מצד האב מופרכות אף הן, שכן כל המסמכים הנדרשים הוגשו במועד, והמערערת פשוט לא עמדה בנטל ההוכחה כדי לשנות את קביעות פסק הדין.
בהתאם להתרשמות הדיינים, פסק הדין האזורי התבסס על תמונת מצב אמינה, עדכנית ומאוזנת – הן באשר ליכולת ההשתכרות של האב והן באשר לצרכים האמיתיים של הילדים. במהלך הדיון בערעור, אף הביע האב נכונות להעלות את סכום המזונות מ־800 ש"ח ל־1,000 ש"ח לילד – מהלך שאומץ במסגרת ההכרעה.
האם נתנה את הסכמתה
עורך הדין יהונתן סורפין
(צילום: גוגל)
הדיינים הבהירו כי לא נמצאה כל טעות הלכתית או משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הדרג הקודם. בנוסף הדגישו כי טענות בדבר חוסר סמכות לאחר שניתנה הסכמה מפורשת – הן בגדר התנהלות פסולה. נשיא בית הדין, הרב דוד יוסף, אף ציין בדיון: "האם יעלה על הדעת שמציגים את כל הטענות בפני בית הדין בלי טענה לחוסר סמכות, ומחכים לראות – אם ייפסק לטובתנו, מצוין, ואם לא – נעלה את טענת חוסר הסמכות?!"
באשר לטענות על סמכות בתי הדין לאחר פסיקת בג"ץ 5988/21, הבהירו הדיינים כי ההסכמה הברורה של הצדדים מספיקה כדי לקיים סמכות. עם זאת, הם קראו למחוקק להשלים את הליך החקיקה ולהסדיר את הסוגיה בצורה מובהקת, כדי למנוע מחלוקות עתידיות.
בסיום פסק הדין נדחה הערעור כולו, ונקבע כי האב ישלם מזונות בגובה 1,000 ש"ח לכל ילד, נוסף למדור ולהוצאות חינוך ורפואה חריגות. לפנים משורת הדין, לא חויבה האם בהוצאות משפט, בשל טענותיה למצוקה כלכלית.
