המנוחה, ילידת 1929, ערכה צוואה הדדית עם בעלה בשנת 1987, בה קבעו כי רכושם יחולק שווה בשווה בין שמונת ילדיהם לאחר מותם. עם זאת, בשנת 2016, חתמה על צוואה חדשה בה הורישה את כל רכושה לבן אחד, נישלה את יתר הילדים.
שישה מתוך שמונת הילדים הגישו התנגדות לצוואה החדשה, בטענה שהאם הייתה במצב בריאותי ירוד ולא הייתה כשירה לחתום על המסמך. הם טוענים כי האח הזוכה, שהתגורר עם האם, הפעיל השפעה בלתי הוגנת עליה והביא אותה לחתום על הצוואה בניגוד לרצונה האמיתי.
השופטת מירה רום פלאי ציינה כי במהלך הדיונים התבררו פגמים צורניים חמורים בצוואה, כמו היעדר קריאה של המסמך למנוחה, וכן את העובדה שעורך הדין שערך את הצוואה אינו נוטריון, כפי שהוצג. נוסף על כך, פגמים נוספים כללו מגבלה שכביכול אסרה על המנוחה לשנות את הצוואה, דבר אשר אינו חוקי.
בהתייחסות למצב המנוחה, קבעה השופטת כי האח ניצל את תלותה של האם ואת מצבה הרפואי כדי להביא לחתימתה על הצוואה. "הצפייה בסרטון של החתימה העלתה תמונה של פסיביות מוחלטת מצד המנוחה", ציינה השופטת, והוסיפה כי היא לא שיתפה פעולה מיוזמתה וענתה לשאלות באופן שאינו משקף את רצונה החופשי.
בית המשפט קיבל את ההתנגדות לפסול את הצוואה המאוחרת, והאח הזוכה חויב בהוצאות משפט בסך 120,000 שקל. ההחלטה מהווה תקדים נוסף במאבק המשפטי סביב זכויות יורשים וחשיבות ההגנה על רצון המנוח/ה במקרה של מצבים בעייתיים כגון זה.
