בני הזוג, הורים לחמישה ילדים, היו נשואים כ־28 שנים, וכיום הם גרושים. כתב האישום ייחס לבעל שני אירועי אלימות שאירעו, לפי הנטען, כשלוש שנים לפני הגשתו – בתקופה רגישה שבה מערכת היחסים בין הצדדים הייתה על סף פירוק.
לפי האישום, באירוע הראשון קילל הבעל את אשתו דאז, איים כי "יביא לה צלחת לראש", עיקם את ידה והיכה אותה בחזה, תוך גרימת חבלות. באירוע נוסף, שהתרחש למחרת, נטען כי שב וקילל אותה, שאל אם היא "רוצה מכות", ואף נגח באפה וגרם לה לפציעה. מספר ימים לאחר מכן פנתה האישה לקבלת טיפול רפואי, שם שיתפה כיצד נפגעה. בית החולים עירב את המשטרה, וההליך הפלילי יצא לדרך.
אלא שבמהלך המשפט התברר כי גרסת המתלוננת אינה אחידה. השופטת הצביעה על סתירות מהותיות בין כתב האישום לבין העדות שנשמעה באולם. כך, למשל, בעוד שבכתב האישום נטען לאיום באמצעות צלוחית בלבד – בעדותה סיפרה האישה כי הוכתה בפועל באמצעותה. גם מועד הפגיעה באפה השתנה: בעדותה יוחסה הפציעה לאירוע הראשון, בניגוד לכתב האישום שקבע כי מדובר באירוע השני.
עוד צוין בפסק הדין כי המתלוננת הקליטה את הנאשם בסתר, עובדה שלדברי השופטת אינה מתיישבת עם התנהלות של קורבן אלימות מובהק, אלא עשויה ללמד על כוונה "לאסוף ראיות" מראש. בהקשר זה נכתב כי האישה פנתה לבית החולים באופן מחושב, לאחר שכבר תיעדה את הנאשם והקליטה אותו.
במהלך ההליך יוצג הנאשם על ידי עו״ד גולן מאירי, אשר טען כי מדובר בכתב אישום שנשען על עדות יחידה, בלתי עקבית ונטולת תימוכין ראייתיים. קו ההגנה הדגיש כי הרקע הזוגי הסוער, החשד לבגידה והליכי הגירושין הצפויים – השפיעו באופן מהותי על אופן הצגת האירועים מצד המתלוננת.
השופטת טוקר אימצה קו זה וקבעה כי התרשמה שהמתלוננת העצימה את תיאור האירועים, וכי עדותה לוותה במשקעים שמקורם בסכסוך הזוגי והאזרחי שבין הצדדים – לרבות סוגיות כספיות וחשדה, באותה עת, כי הנאשם בוגד בה. נסיבות אלה, כך נקבע, משליכות על מהימנות העדות.
כתב אישום שנשען על עדות יחידה , בלתי עקבית ונטולת תימוכין ראייתים
עורך הדין גולן מאירי
(צילום :פייסבוק)
במצב שבו ניצבה בפני בית המשפט עדות יחידה שאינה חפה מסתירות, וללא ראיות קבילות נוספות התומכות בגרסת המתלוננת, נקבע כי לא הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. לפיכך, זוכה הבעל מהעבירות שיוחסו לו.
