בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב דחה לאחרונה בקשה למינוי אפוטרופוס לדין לשני קטינים, שהוגשה על ידי אמם, במסגרת תביעה לאכיפת הסכם פירוד. ההחלטה, שניתנה על ידי השופטת סגלית אופק, שופכת אור על המתח שבין מהלכים טקטיים שמבקשים לשנות מציאות קיימת – לבין אסטרטגיה משפטית שמטרתה לשמר את כללי המשחק שנקבעו בהסכם מחייב.
הצדדים, שחיו כידועים בציבור במשך כעשור, הם הורים לשני ילדים קטינים. לאחר פרידתם חתמו על הסכם פירוד ונספח להסכם, שאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין. ההסכם עיגן אחריות הורית משותפת, זמני שהות שווים, וקבע מנגנון ברור להכרעה במחלוקות – לרבות בענייני חינוך – תוך הסתמכות על גורמי מקצוע מוסכמים.
אלא שמאז, כך עולה מהחומר, דרכיהם של הצדדים הסתעפו. האם עברה להתגורר מחוץ לתל אביב, בעוד האב נותר בעיר. במקביל הוגשו תביעות הדדיות, ובמסגרת תביעה לאכיפת ההסכם ביקשה האם למנות אפוטרופוס לדין לקטינים. לטענתה, הדבר נדרש כדי לאפשר לילדים להשמיע את קולם נוכח מצוקה רגשית, קשיים במסגרת החינוכית וסירוב להגיע לבית האב.
מנגד, האב – באמצעות באי כוחו עו״ד רותם כהן ועו״ד ארתור שני – הציב קו הגנה ברור: מינוי אפוטרופוס לדין אינו אמצעי טכני, אלא סעד מהותי שמפקיע סמכויות מההורים, משנה את מערך הייצוג של הקטינים, ופותח מחדש שאלות שכבר הוכרעו בהסכם תקף. עוד נטען כי מדובר בניסיון לעקוף את מנגנון פתרון המחלוקות שנקבע בהסכם, ובשימוש בכלי הפוגעני ביותר האפשרי במסגרת הליך אכיפה.
השופטת אופק קיבלה את עמדת האב. בהחלטה מפורטת קבעה כי אפוטרופוס לדין אמנם ממונה במקרים של ניגוד עניינים מהותי בין הורים לקטין, אך אין זה המצב בענייננו. לדבריה, תביעה לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה נועדה לבצע פסק דין – ולא לשנות אותו. משכך, אין מקום למנות אפוטרופוס לדין במסגרת הליך אכיפה, שעה שההסכם עצמו מסדיר את אופן קבלת ההחלטות ומנגנון ההכרעה במחלוקות.
"מינוי אפוטרופוס לדין אינו אמצעי טכני"
(צילום- אתר המשרד-ארתור שני)
עוד נקבע כי המחלוקת בדבר המסגרת החינוכית של הקטין אינה יכולה להתברר במסגרת תובענה לאכיפת הסכם, וממילא אין תועלת במינוי אפוטרופוס לדין לשם הבאת עמדת הקטין בסוגיה זו.
בסופו של דבר דחתה השופטת את הבקשה, אך בחרה שלא לפסוק הוצאות – בנימוק של רצון שלא להסלים את הסכסוך בין ההורים.
