“לא סכסוך – ניכור הורי חמור”: כך ראה בית הדין הרבני את ניתוק הילדים מאביהם

מאת: גילי פוגל

פסק הדין משדר מסר חד וברור:
ניכור הורי אינו עניין רגשי או סכסוך בין הורים – אלא פגיעה קשה בילדים ובהורה המנוכר. כאשר ניכור כזה מוביל לניתוק קשר, יש לכך השלכות משפטיות וכלכליות ממשיות. עם זאת, גם במקרים חמורים, בית הדין שומר על גבולות ההכרעה ואינו נעתר לבקשות שאינן עומדות בתנאים המשפטיים הנדרשים.

את ההחלטה קיבל הרכב הדיינים בראשות הרב מרדכי רלב"ג, ולצדו הרב דוד שני ו־הרב מנחם האגר, אשר קבעו כי מדובר באחד ממקרי הניכור ההורי החמורים שנדונו בבית הדין, כזה שהסב לאב פגיעה נפשית, רוחנית וכלכלית קשה

שלילת מזונות ילדים בעקבות ניכור…

מניכור – לניתוק קשר

הצדדים התגרשו בשנת 2017 ולהם שלושה ילדים קטינים. כבר בשלב מוקדם התרשם בית הדין, על סמך תסקירים וחוות דעת מקצועיות, כי האם מסיתה את הילדים נגד אביהם, פוגעת בדמותו בעיניהם ומונעת קשר רציף ותקין ביניהם.

בית הדין הבהיר כי ניכור הורי אינו אירוע נקודתי או “קושי רגשי”, אלא תהליך מתמשך: העברת מסרים שליליים, חבלה שיטתית במפגשים, יצירת התנגדות רגשית – עד שהילד מאמץ עמדה עוינת כלפי ההורה המנוכר. כאשר תהליך זה אינו נעצר, התוצאה כמעט בלתי נמנעת היא ניתוק קשר בפועל.

זהו בדיוק הרצף שנקבע במקרה זה: מהסתה ומניעה שיטתית – ועד סירוב מוחלט לכל קשר עם האב.

חבלה שיטתית וניסיונות סיכול

לאורך השנים נעשו ניסיונות שונים לחדש את הקשר, לרבות מינוי מומחים והפניה להליכים טיפוליים. אלא שבית הדין קבע כי בפועל האם לא שיתפה פעולה, חיבלה במפגשים, איחרה והביאה לביטולם, ובהמשך אף פעלה מאחורי הקלעים והעלתה טענות חמורות נגד האב – טענות שנבדקו ונסגרו על ידי המשטרה מחוסר אשמה.

ההרכב קבע כי מדובר בדפוס פעולה ברור שמטרתו לסכל כל ניסיון לחידוש הקשר ולשמר את הניתוק, תוך יצירת מצג שווא של רצון לשיתוף פעולה.

רוב טענות האב התקבלו

בפסק הדין אימץ בית הדין את עיקר טענות האב:

• נקבע כי האם נקטה ניכור הורי חמור ומתמשך

• נקבע כי הניכור הוא שגרם לניתוק הקשר בין האב לילדיו

• נקבע כי אין לחייב אב במזונות כאשר ניתוק הקשר נובע מהתנהלות ההורה האחר

• נקבע כי אין מדובר בהקפאת מזונות – אלא בביטול מוחלט, גם למפרע

מדובר בקבלה של ליבת הטענות העובדתיות והמשפטיות שהעלה האב.

ומה ההרכב לא יכול היה לקבל

לצד קבלת רוב הטענות, בית הדין הבהיר כי לא כל בקשות האב ניתנות לאישור, גם כאשר התמונה העובדתית ברורה:

• בית הדין לא השיב לאב מזונות ששולמו לפני יולי 2018, מאחר שבאותה תקופה הקשר עם הילדים טרם נותק לחלוטין, והניכור היה בראשיתו בלבד.

• בית הדין לא שלל מהאם את זכאותה לכתובה, שכן סוגיה זו הוכרעה בעבר בפסקים חלוטים, וההתנהלות המנכרת התרחשה לאחר הגירושין – ולכן אין בסיס משפטי לפתוח קביעות שכבר הוכרעו.

• גם הדרישה לחיוב מיידי ומדויק בגין הוצאות – לא יכלה להתקבל ללא אסמכתאות, ולכן נקבע חיוב עקרוני בלבד, בכפוף להשלמת ראיות.

בכך הבהיר ההרכב כי אף שרוב טענות האב התקבלו, בית הדין כפוף למסגרת הדין, לכללי הראיות ולהבחנה בין תקופות, ואינו יכול לפסוק מעבר למה שהדין מאפשר – גם במקרים קיצוניים.