המירוץ נגד השעון: תביעות גירושין בהפרש של שעתיים קובעות את גורל הסכסוך המשפטי
בתוך אחת מהתקריות הנדירות ביותר במערכת המשפט, מירוץ דרמטי בין בני זוג בהליך גירושין הסתיים בהפרש זמנים זעיר של שעתיים בלבד בין שתי ערכאות משפטיות: בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. הסיבה למרוץ נגד השעון: הדין קובע כי לאחר הליך יישוב סכסוך, הערכאה שתהיה הראשונה לקבל את התביעה – היא זו שתהיה בעלת הסמכות לדון בנושא.
בתיק זה, שני הצדדים מיהרו להגיש תביעות במקביל, כאשר כל אחד מהם שואף להכריע את מיקום הדיון לפי הערכאה המועדפת עליו. בעוד שתביעות גירושין מוגשות בישראל כל הזמן, ההפרש הקטן במקרה זה מהווה דוגמה לייחודיות הדרמטית של המירוץ להגשת תביעות בזמן אמת.
בפני הערכאות המשפטיות עמדו טענות סותרות מבני זוג הנאבקים על הסמכות המשפטית שתדון בגירושיהם, לאחר שהגישו תביעות במועדים סמוכים להפליא.
טענות המבקש:
לטענת המבקש, הוא הגיש את תביעותיו ביום 25/9/24 בשעה 13:00. הוא מציין כי גם המשיבה הגישה תביעה במועד זה, אם כי אינו יודע את השעה המדויקת. בשל עיכוב בהליכים שנקבע עד ל-22/9/24, הגיש המבקש תביעה כבר ביום 24/9/24, אך זו נדחתה בטענה כי העיכוב טרם הסתיים. עוד טוען המבקש כי סמכות הדיון, לפי הלכת שרגאי, צריכה להיות בידי בית המשפט לענייני משפחה, במיוחד כאשר בית הדין הרבני העניק רק החלטות זמניות בסעדים נקודתיים.
טענות המשיבה:
לעומת זאת, טוענת המשיבה כי תקופת עיכוב ההליכים הסתיימה ב-24/9/24, ובאותו יום כבר הגישה תביעה כרוכה. היא מודה כי ההליך לא נפתח בשל כשל טכני – אי תשלום מלא של האגרה ורישום שגוי של תעודת זהות – אך לדידה, העובדה כי הגישה ראשונה מקנה סמכות לבית הדין הרבני. המשיבה מציינת כי בית הדין אף קבע דיון והעניק סעד דחוף, המאשש את סמכותו.
ההכרעה כעת תיגזר מהשאלה: איזו ערכאה תקבל את הסמכות לדון בהליך זה, והאם הפערים הקטנים בזמן יקבעו את גורל הסכסוך המשפטי. המקרה שהובא בפני השופטת גלית מרגלית ביטון מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת זכה לנימוק רוחב על החלטתה.
החלטת השופטת: המתנה דרוכה להכרעה בסוגיית סמכות בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים
בהחלטה עדכנית, מתחה השופטת קו ברור בין טענות בני הזוג הנאבקים על שאלת הסמכות המשפטית לדון בענייני גירושין ודמי מזונות ילדים. השופטת התייחסה למאבק הגשת התביעות שהתקיים בהפרש של שעות בין בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני, תוך הדגשה כי ההכרעה בעניין זה עשויה להתקבל רק עם פסיקה עתידית מבית המשפט העליון – פסיקה שכל העוסקים בתחום דיני המשפחה ממתינים לה בכיליון עיניים.
מקרה זה מציף מחדש את שאלת הסמכות הייחודית לבית הדין הרבני לדון בדמי מזונות ילדים כאשר אין הסכמה בין הצדדים. בעוד המשיבה טוענת כי בית הדין הרבני כבר קנה סמכות בהחלטות ביניים שקיבל בסעדים דחופים, השופטת הבהירה כי ההכרעה הסופית לגבי סוגיית המזונות תלויה בפסיקה שבג"ץ עתיד לפרסם. ההחלטה המיוחלת צפויה להשליך על מקרים רבים ולשמש כמורת דרך למשפחות ולערכאות משפטיות בכל הקשור לסמכות בדיונים על דמי מזונות ילדים.
הערכאה שתהיה הראשונה לקבל את התביעה – היא זו שתהיה בעלת הסמכות לדון בנושא.
צילום AI
החלטת השופטת
בהחלטה מקיפה, קבעה השופטת כי הסמכות לדון בהליך האחריות ההורית וזמני השהות תינתן לבית הדין הרבני, מאחר שהמשיבה הקדימה בהגשת התביעה בבית הדין, ובכך קנה סמכות לדון בהיבט זה של ההליך. עם זאת, הסמכות לדון במזונות הילדים תיוותר בידי בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם להלכת שרגאי וההלכות המאוחרות שהבהירו כי מזונות ילדים אינם ניתנים לכריכה בבית הדין הרבני ללא הסכמת שני ההורים.
נימוקים מרכזיים בהחלטה
השופטת ציינה כי החוק והפסיקה מכירים בסמכות מקבילה בענייני האחריות ההורית, המאפשרת לבית הדין הרבני לדון בסוגיות אלו בתנאי שהן נכרכות בתביעת הגירושין וטרם הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה. לאור העובדה שהמשיבה הקדימה את המבקש בהגשת תביעה לסעד זמני ביום 25/9/24 בשעה מוקדמת יותר, נקבע כי בית הדין הרבני קנה סמכות לדון בסוגיה זו.
באשר למזונות הילדים, השופטת הדגישה כי קיימת פסיקה מחייבת מבית המשפט העליון, כולל פסיקתו של השופט מזוז, המבהירה כי בהיעדר הסכמה מפורשת בין ההורים, תביעת מזונות ילדים אינה נכללת בסמכותו של בית הדין הרבני. השופטת ציינה גם את זכותם של קטינים לפתוח בהליך עצמאי למזונות, שאינו תלוי בקשר הנישואין בין ההורים.
סיכום ההחלטה
אחריות הורית וזמני שהות: הסמכות תינתן לבית הדין הרבני, אשר קנה סמכות כדין, ונקבעה מחיקת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה.
מזונות ילדים: הסמכות תישאר בידי בית המשפט לענייני משפחה, והמשיבה נדרשת להגיש כתב הגנה במועדים הקבועים.
לסיכום, השופטת לא חייבה את הצדדים בהוצאות, מתוך תקווה שיוכלו להגיע להסכמות במישור המשפחתי ולהפחית את הדיונים המשפטיים לטובת טובת הילדים.