"כי-בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה אֹּיבי איש אנשי ביתו" (מיכה, ז, ו).. כך בחרה השופטת אורית אביגיל יהלומי לתאר את הסכסוך האכזרי שפרץ בין האב לבנו בפסק הדין שפורסם לאחרונה בתיק שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחחה בעיר הבירה
בית המשפט קבע: הרישום בטאבו היה למראית עין בלבד
מערכת יחסים סבוכה בין אב לבנו הפכה למאבק משפטי יוצא דופן, שבמרכזו מגרש יקר ערך. האב, איש עסקים בעל נכסים רבים, רכש את הקרקע אך רשם אותה על שם בנו, נכה צה"ל. אלא שבמקום הכרת תודה, התגלע ביניהם סכסוך קשה, שבמהלכו הבן איים על חיי אביו. בית המשפט למשפחה בירושלים פסק כי חרף הרישום הרשמי – המגרש שייך לאב בלבד.
מהבטחה לירושה – לאיומים ברצח
"אני אשחט אותך", "אתה הולך למות תוך עשרה ימים" – כך, על פי פסק הדין, איים הבן על אביו, מי שנתן לו כל שביכולתו, כולל העברת הקרקע על שמו. במשך השנים, האב המשיך להחזיק בנכס ולשלוט בו בפועל, אך הבן טען כי קיבל אותו כמתנה גמורה. האב, מנגד, הבהיר כי הרישום היה טכני בלבד – כחלק מהבנות פנימיות במשפחה, ללא כוונה להעניק את המגרש במתנה.
במהלך המשפט, האב הלך לעולמו, ואשתו המשיכה לנהל את ההליך כיורשתו. השופטת אורית אביגיל יהלומי קבעה כי ההורים הצליחו להוכיח שהבן שימש רק "חותמת גומי" בהליך הרישום, וכי לא הייתה לו שליטה אמיתית על הקרקע.
עוד ציינה השופטת יהלומי כי מכבודו של הבן נמנעה מלהתייחס לתכתובות איומי הבן כולם
הכרעה ברורה "לא מתנה – אלא נאמנות"
הפסיקה הברורה קבעה כי הבן לא היה אלא נאמן בנכס, ולפיכך, הקרקע שייכת לאם, כיורשת האב. השופטת ציינה כי גם אם המגרש היה מועבר כמתנה, התנהגות כה מחפירה של הבן כלפי הוריו הייתה מצדיקה את ביטולה. בנוסף, הבן חויב לשלם לאמו 100 אלף שקל הוצאות משפט.
כך הסתיים מאבק משפטי טעון – שבו נכס בשווי עשרות מיליונים נרשם על שם הבן, אך חזר בסופו של דבר למשפחתו של האב, אחרי שבית המשפט הסיר את המסך מעל הרישום הפורמלי