בית הדין הרבני הגדול בירושלים, בהרכב הדיינים הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז והרב מימון נהרי, קיבל את ערעורו של אב שביקש לחדש את הקשר עם בתו הקטינה, לאחר למעלה מעשור של נתק.
בפסק הדין ביקרו הדיינים בחריפות את בית הדין האזורי בירושלים, לאחר שזה דחה שוב את בקשת האב להיעזר בגורם מקצועי, תוך הישענות על "ניסיון העבר" בלבד.
הרקע לסכסוך
הצדדים, הורים לשלוש בנות, מצויים בסכסוך ממושך שהוביל לנתק מוחלט בין האב לשלושתן. שתי הבנות הבוגרות כבר עברו את גיל 18, והדיון הנוכחי מתמקד בעיקר בבקשת האב לחדש את הקשר עם הקטינה בת ה־14.
במשך השנים דחה בית הדין האזורי בקשות חוזרות של האב למנות "פרויקטור" או איש מקצוע שילווה את שיקום הקשר, תוך קביעה כי ניסיון העבר מלמד שכל התערבות משפטית מכבידה רק על המצב. האב, מנגד, טען כי חלוף השנים והשתנות הנסיבות מחייבים בחינה עדכנית של האפשרות לחידוש הקשר.
טענות האב והאם
האב ביקש למנות גורם מקצועי ניטרלי, שיבדוק אם ניתן לחדש את הקשר עם הבת וילווה את התהליך ברגישות, ללא כפייה. לדבריו, ההחלטות הקודמות אינן מתאימות למציאות כיום, שכן מצבן הנפשי של הבנות עשוי להשתנות, וראוי לבחון זאת מחדש.
האם, באמצעות בא־כוחה עו"ד דוד הלפר, התנגדה בחריפות, וטענה כי האב התנהל לאורך השנים באופן פוגעני, התעלם מהמלצות אנשי מקצוע, ונקט "מסכת אינסופית של הליכים משפטיים" שפגעו בבנות ובמערכת היחסים עמן.
הכרעת בית הדין הרבני הגדול
בית הדין הגדול קבע כי בית הדין האזורי לא קיים את הוראותיו ולא ערך בחינה אמיתית ועדכנית של האפשרות לחידוש הקשר. הדיינים ציינו כי גם אם הסיכוי להצלחת הניסיון נמוך, חובה על הערכאה הדיונית לבחון את הדברים לגופם ולא להסתפק בנימוק כללי המבוסס על ניסיון העבר.
בפסק הדין נכתב:
"גם בעל דין שנתפס בעבר בשקר – לא איבד את זכותו כי טענותיו ייבחנו, לא כל שכן כשמדובר בטובת ילדיו. מי שחמאה מרוחה על ראשו – אל יצא לשמש."
הדיינים הורו לאב להציע שלושה שמות של גורמים מקצועיים, מתוכם ייבחר אחד בהסכמת הצדדים, אשר ינסה לחדש את הקשר ללא כפייה ובמימון האב בלבד. עוד נקבע כי הגורם ימסור דיווחים שוטפים לבית הדין על התקדמות התהליך.
