פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, השופט טל פפרני, עוסק בבני זוג שהתגרשו לפני שנים ולהם שלושה ילדים. במסגרת ההליכים שנוהלו ביניהם בעבר חויב האב בתשלום מזונות עבור ילדיו. אלא שבחלוף הזמן השתנתה המציאות המשפחתית באופן מהותי: שניים מהקטינים עברו להתגורר בבית האב באופן קבוע, בעוד הקשר בינם לבין האם הלך והצטמצם.
לטענת האב, הוא נושא לבדו כמעט בכל הוצאות גידולם של הילדים – החל ממזון, ביגוד והוצאות חינוך ועד לטיפולים רפואיים והוצאות שוטפות. לדבריו, המצב שנוצר אינו מתיישב עם עקרונות הצדק והשוויון, שעה שהוא ההורה המטפל בפועל והנושא במרבית הנטל הכלכלי.
האם התנגדה לתביעה וטענה כי הכנסותיה נמוכות משל האב, כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשאת בחיוב נוסף וכי יש להביא בחשבון גם את נסיבות התרחקות הילדים ממנה. עוד טענה כי היא מתקיימת משכר עבודה מוגבל וכי אין הצדקה להטיל עליה חיוב מזונות בהיקף שהתבקש.
השופט פפרני סקר בהרחבה את ההתפתחות שחלה בפסיקת בתי המשפט בנושא מזונות ילדים, ובפרט את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15. בפסק הדין הודגש כי קביעת מזונות קטינים אינה נשענת עוד על חלוקה מגדרית מסורתית, אלא על בחינת צורכי הילדים, יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים, חלוקת זמני השהות והאחריות ההורית בפועל.
במסגרת הדיון בחן בית המשפט את הכנסות שני ההורים, את הוצאות הקטינים ואת אופן גידולם בפועל. נקבע כי שני הקטינים מתגוררים אצל האב באופן מלא, כי האם אינה מקיימת עמם זמני שהות משמעותיים וכי האב הוא הנושא בעיקר הוצאות המחיה השוטפות שלהם.
אחת הקביעות הבולטות בפסק הדין נגעה לעקרון השוויון בין ההורים. בית המשפט קיבל את טענת האב כי אין עוד הצדקה לראות בחיוב מזונות חובה המוטלת באופן אוטומטי על האב בלבד, במיוחד במקרים שבהם הילדים מתגוררים אצלו והוא ממלא בפועל את תפקיד ההורה המרכזי בחייהם. עמדה זו עמדה בבסיס ההכרעה והובילה לשינוי מאזן החיובים שהיה קיים בין הצדדים במשך שנים.
לאחר שקלול מכלול הנתונים קבע השופט כי על האם להשתתף במימון צורכי ילדיה. בהתאם לכך חויבה האם לשלם לאב מזונות עבור שני הקטינים בסך של 1,750 שקל לחודש החל מחודש יולי 2026, וכן להשתתף במחצית מהוצאות החינוך והבריאות החריגות של הילדים, בהתאם למנגנון שנקבע בפסק הדין.
