המקרה מתייחס לזוג נשואים כדמו"י מאז שנת 1997 ולהם 3 ילדים משותפים .בשנת 2011 ביקשה האשה לסיים את נישואיה לשם כך הגישה תביעת גירושים כנגד ההגבר בבית הדין בבולטימור וכנגדו ניתן כתב סירוב. בנוסף הגישה האשה תביעת גירושין בבית הדין הרבני בישראל שם תיארה מסכת התעללות פיזית ונפשית שחוותה במהלך שנות נישואיה
. על אף פסק הדין שניתן בבית הדין הרבני בחיפה סירב הגבר ליתן גט לאשה ובעקבות כך נעצר ב2012 ונכלא לתקופה של כ-7 שנים. ב 12.6.17 ניתן "פסק דין לכפיית גט" על-ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה,
אך הגבר המשיך בסירובו לציית להחלטות בתי הדין השונות והפר באופן מתמשך הוראה שניתנה על-ידי בית המשפט לשם הגנה על חייה, גופה או שלומה של האשה כמענה לכתב האישום שהוגש הגבר כפר בעובדות כתב האישום, פרט לעובדה שבני הזוג נשואים כדת משה וישראל.
לטענתו הוא לא הפר הוראה חוקית מאחר ומדובר בהוראה חוקית המתבססת על הנחייה מחודשת של פרקליט המדינה והנחיה זו כלל אינה חוקית ואף מנוגדת לחוק יסוד .
עורך דינו העלה את טענת חוסר הסמכות המקומית מאחר והעברה בוצעה לכאורה בזמן שהשניים כלללא היו תושבי מדינת ישראל בעת ביצועה במקביל לזאת הועלו טענות על אופן החקירה שהיו בה לטענתם הפרת זכויות אדם, מחדלים ואכיפה בררנית של הנחיית הפרקליט.
המקרה נידון בבית משפט השלום בחיפה אצל השופטת כרמית פאר גינת ובהכרעת הדין המחזיקה 19 עמודים בהם היא מפרקת את טענות ההגנה אחת אחרי השנייה ולכל עניין ועניין ומוצאת כי בתביעה . הוכחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הפר צו בית משפט שנועד להגן על אדם והיה מודע לכך. ועל כן היא מרשיעה אותו עפ"י כתב האישום.
טענה אחת מעניינת שצדה את עינינו היא טענת "הסיכון הכפול"- טענה אשר אין להאשים אדם על אותה עבירה פעם נוספת כתבה פאר כי אין מדובר בהאשמה בפעם השנייה אלא הטלת סנקציה בדמות מאסר אזרחי.
כך כתבה:
" באשר לחשש שהעלה ב"כ הנאשם בסיכומיו כי הנאשם יידון פעמיים בגין אותו מעשה (טענת "סיכון כפול), וזאת בניגוד לסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שטענה זו נבחנה אף היא במסגרת טענותיו המקדמיות של הנאשם לביטול כתב האישום הנדון. לטענת ב"כ הנאשם שם, הנאשם ריצה מאסר אזרחי מאחורי סורג ובריח מיום 29.7.12 ועד ליום 3.2.19, כך שהעמדתו לדין פלילי בעניין זה, על סמך ההנחיה האמורה, עולה כדי סיכון כפול. בהחלטתי מיום 3.5.23 ציינתי בעניין זה כי מעצרו של הנאשם לתקופה ממושכת אינו עונש, אלא סנקציה בעלת אופי אכיפתי-אזרחי בגין אי קיום וכיבוד ההחלטות שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים השונים. עוד קבעתי שם כי הסנקציה שהושתה על הנאשם בענייננו בדמות מאסר אזרחי, הגם שכבר ריצה תקופת מאסר זו, אינה מהווה חסם מפני העמדתו לדין ומפני חשיפתו של הנאשם לאפשרות של עונש מאסר, אם יורשע בדין, ועל כן דחיתי טענה זו. יש להבהיר כי בהתאם לרישא של סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו". במקרה שלפנינו, הנאשם לא הועמד לדין ולא הורשע בעבר בשל אותו אירוע, אלא בעבר הוטלה על הנאשם סנקציה אזרחית בלבד, ואילו כעת מדובר בהרשעה פלילית ראשונה בעניין זה."
.
