הפרשה החלה כאשר, לפני מועד דיון ההוכחות שצפוי היה להתקיים בדצמבר 2024, פורסמה בטעות טיוטה בלתי חתומה של פסק דין, בה נדחתה התביעה שבין בני הזוג לשעבר. בסמוך לאחר מכן הוסרה הטיוטה מהמערכת ונמסר כי היא לא מהווה חלק מההחלטה המחייבת בתיק.
לאחר קיום דיון ההוכחות, ניתן פסק דין סופי על ידי השופט כץ, בו נדחתה התביעה הרכושית של הבעל, והוא חויב בהוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח. לאחר מכן תוקן הסכום ל-20,000 ש"ח בעקבות טעות הקלדה.
הבעל, בתגובה, עתר לבית המשפט העליון בדרישה לפסול את השופט כץ ממספר הליכים נוספים הקשורים למשפחתם, אך השופט עמית דחה את הבקשה על הסף. עמית ציין כי לא מדובר בהליך שבו נגרם פגם מהותי בהליך השיפוטי, וכי הוצאת טיוטת פסק דין לפני סיום הדיונים אינה מהווה עילה לפסילת שופט.
בנוסף, עמית התייחס לעיכוב בהגשת הבקשה לפסול את השופט, שהוגשה רק לאחר חודשיים ממועד פרסום הטיוטה, והבהיר כי על פי החוק יש להגיש בקשות לפסילת שופט ללא דיחוי, כאשר העיכוב משדר פגם בלגיטימיות הבקשה.
השופט עמית חידד גם את עקרון הצורך במענה יעיל ורציף בענייני משפחה, תוך שמירה על עקביות השיפוט. הוא ציין כי אין מניעה ששופט יטפל בכמה הליכים משפטיים הנוגעים לאותה משפחה, דבר המאפשר לו להגיע להכרעות שיפוטיות מותאמות.
לאור כל זאת, דחה בית המשפט העליון את הבקשה לפסול את השופט כץ.
