נגמר המו״מ על הגט: בית הדין קבע – קודם מתגרשים, אחר כך מדברים על הכסף

שנים של הליכים – והגט עדיין ממתין

כמעט שמונה שנים של הליכים, מחלוקות רכושיות, טענות הדדיות, מומחה שלא השלים את מלאכתו ותיק שעבר בין מספר הרכבים – עמדו ברקע להחלטה חריגה בנחרצותה של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב־יפו.

בפני ההרכב בראשות אב בית הדין הרב רפאל זאב גלב, ולצדו הרב אריה אוריאל והרב בן ציון טופיק, ניצבו בני זוג שהקשר ביניהם הסתיים למעשה לפני שנים, אך ההליך המשפטי ביניהם המשיך להתנהל. כבר בראשית הדיון הבהיר ההרכב החדש כי בכוונתו לקדם את התיק באופן נחרץ וכי לא ייתן יד להמשך הסחבת.

בית הדין תיאר תיק המתנהל בפני בתי הדין מזה כשבע שנים ויותר, כאשר כל אחד מבני הזוג מטיל על האחר את האחריות להתמשכותו. בין היתר התעוררו מחלוקות סביב מסמכים שנדרשו לצורך עבודת האקטואר, תשלום שכרו של מומחה בית הדין – שדרש 60 אלף שקל – וסוגיות רכושיות נוספות.

האישה: קודם נסיים את הרכוש – אחר כך הגט

בלב המחלוקת עמדה שאלת סדר הדברים.

הבעל ביקש מבית הדין להורות על סידור גט באופן מיידי וטען שאין לקשור בין מתן הגט לבין ענייני הממון. הוא הסתמך גם על הסכמות קודמות בין הצדדים ועל החלטות שניתנו לאורך השנים, ובהן דחיית תביעת האישה לשלום בית.

האישה, מנגד, ביקשה להמשיך לקשור בין שני המסלולים. לטענתה, מאחר שהתיק עוסק בסכסוך הרכושי, יש להשלים תחילה את ההליך הנוגע לרכוש ורק לאחר מכן להורות על חיוב בגט. בא כוחה הפנה גם להחלטות קודמות שבהן נדרש הבעל להמציא מסמכים ולפעול בהתאם להוראות מומחה בית הדין.

המחלוקת הרכושית עצמה רחוקה מלהיות שולית. בין הצדדים קיימת מחלוקת על בית הרשום על שם האישה בלבד: היא טוענת כי עיקר הכספים לרכישתו מקורם בנכס קודם שנרכש על ידי אביה, בעוד שהבעל דורש זכויות במחצית הבית. לצד זאת נותרו פתוחות מחלוקות בנוגע לחברות של הבעל, עבודת האקטואר, דרישה לדמי שימוש ותביעת הכתובה של האישה.

בית הדין: לא משאירים נישואין „על הנייר”

אלא שההרכב החליט לשנות את הדרך שבה התנהל הסכסוך עד כה.

לדברי הדיינים, ניהול ההליכים כשהגט והרכוש כרוכים זה בזה לא הוכיח את עצמו. בית הדין ציין כי אינו קובע בשלב זה מי מהצדדים אחראי לסחבת, אך הבהיר כי אינו יכול להשלים עם מצב שבו הנישואין ממשיכים להתקיים „על הנייר בלבד”.

על כן הוחלט לבצע הפרדה ברורה: חיוב בגט לאלתר מצד אחד, והמשך בירור המחלוקות הרכושיות מצד שני, תוך שמירה על מלוא הטענות והזכויות של שני הצדדים.

הדיינים התייחסו למצב שבין בני הזוג כמצב של עיגון ומרידה הדדית, כאשר אין עוד סיכוי ממשי לשלום בית. בתוך כך ציין בית הדין כי גם אם קיימת מחלוקת חריפה בשאלה מי גרם לעיכובים ומי אחראי למצב הכלכלי שנוצר – אין הצדקה לכך שהגט עצמו ימשיך להמתין עד לסיום בירורן של כל הטענות.

ואז הגיעה הקביעה שאינה משתמעת לשתי פנים:

„בית הדין לא יאפשר להפוך את הגט כקלף מיקוח לענייני הרכוש!”

הטענה לסיים קודם את הרכוש – נדחתה

בית הדין הזכיר כי כבר בשנת 2019 נדחתה בקשת האישה לשלום בית, ובהמשך אף בית הדין הרבני הגדול הורה לצדדים להתגרש לאלתר. על רקע זה, ולאחר שנים של פירוד ומרידה הדדית, נדחתה במפורש טענת בא כוח האישה שלפיה יש לסיים תחילה את ההליך הרכושי.

„במקרה דנן ברור שיש לפסוק לחיוב בגט לאלתר”, קבע ההרכב.

בית הדין אף הבהיר כי אם האישה לא תשתף פעולה עם סידור הגט, ניתן יהיה לדון בהטלת סנקציות, בכפוף לפתיחת ההליך המתאים.

הגט עכשיו – הבית והכתובה אחר כך

ההכרעה אינה מסיימת את המאבק הכלכלי בין השניים. להפך: בית הדין קבע כי לאחר סידור הגט יימשך בירורן של הסוגיות שנותרו פתוחות.

דיון הוכחות נועד לעסוק תחילה במחלוקת סביב הבית, ובהמשך, ככל שיתאפשר, גם בחברות, בסוגיות האקטואריות ובכתובה. בשלב זה נדחתה דרישת הבעל לדמי שימוש, בין היתר משום שהבית רשום בטאבו על שם האישה בלבד וטרם הוכחה טענתו לבעלות במחציתו.

בסופו של פסק הדין קבע ההרכב את סדר הדברים באופן שאינו מותיר מקום לספק: לפתוח תיק לסידור הגט, לקבוע מועד קרוב לגירושין – ורק לאחר סידור הגט לקיים את דיוני ההוכחות בסוגיות שנותרו במחלוקת.

כך, אחרי שנים שבהן הגט והרכוש צעדו באותו מסלול משפטי, בית הדין הפריד ביניהם. המאבק על הכסף יכול להימשך, הטענות יכולות להתברר והזכויות הרכושיות נשמרות – אבל מבחינת ההרכב, הגט כבר אינו חלק מהמשא ומתן.