“הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנוכי” – ציטט השופט את רחל אמנו, לא כקישוט ספרותי, אלא כקריאת עומק שמלווה את ההכרעה כולה .
במילים הללו, שאובות מהמקרא, הצליח ממן לזקק את לב הדילמה: הכמיהה האנושית להמשכיות, הרצון להותיר זרע, לא להיעלם. לא מדובר עוד רק בסכסוך משפטי – אלא בשאלה קיומית, כמעט עתיקה כימי האנושות.
בהמשך הדברים, הוסיף השופט והעמיק את המשמעות:
ההכרעה שלפניו אינה עוד תיק רגיל, אלא כזו שנוגעת “בשאלות היסוד של קיום האדם, רציפות החיים והמשכיותם” .
כך, כבר בפתח פסק הדין, נחשפת נקודת המבט של השופט: זהו אינו רק דיון משפטי – אלא מסע בין כאב, זיכרון ותקווה.
בין כאב ההורים לרצון המנוח
רק לאחר ההקדמה הזו, ניגש בית המשפט לשאלה הקשה באמת: האם ניתן להתיר שימוש בזרעו של יותם חיים ז"ל – והאם זהו רצונו.
יותם, שנחטף מביתו ונרצח באירועי אוקטובר 2023, הותיר אחריו הורים המבקשים להיאחז בהמשכיות. את הבקשה הגישה האם באמצעות באת כוחה, עורכת הדין נילי שץ, שהובילה את ההליך המשפטי המורכב עד לתוצאה המיוחלת – הישג מקצועי משמעותי ורגע בקריירה שמסב נחת נוכח ההכרעה .
"רגע בקיירה שמסב נחת"
עורכת הדין נילי שץ
(צילום:פייסבוק)
עם זאת, השופט ממן הבהיר כבר בתחילת הדרך – לא די ברצון ההורים.
הקו המנחה היה ברור:
יש לבחון האם ניתן ללמוד, גם אם בעקיפין, כי יותם עצמו רצה בילדים.
ואכן, מתוך העדויות שנשמעו, עלתה תמונה ברורה יחסית. חברים, בני משפחה ומכרים תיארו צעיר שראה עצמו כאב לעתיד. אחת העדויות הבולטות הייתה של חברתו, שסיפרה כי כתב לה:
“אני אהיה האבא הכי טוב בעולם”
אמירה זו, לצד עדויות נוספות, קיבלה משקל משמעותי בהכרעה.
לא רק המשכיות – גם אחריות
אלא שגם בשלב זה, השופט לא מיהר להיעתר לבקשה. להפך – הוא חזר והדגיש כי לא מדובר בעניין טכני או רגשי בלבד.
בפסק הדין צוין כי:
“אין לראות בשימוש בזרע כמעשה טכני… מדובר בהחלטה שיש לה השלכות עמוקות על חייו של אדם שטרם נולד”
המשמעות ברורה – הילד העתידי אינו רק “המשך”, אלא ישות עצמאית, שיש להבטיח את טובתה.
לא זכות – חריג
אחד המסרים החדים בפסק הדין הוא שלילת התפיסה כי להורים קיימת “זכות” להמשכיות באמצעות זרע בנם.
השופט ממן קבע כי:
“הזכות להורות לאחר המוות אינה מוקנית להורים – אלא נגזרת מרצונו המשוער של המנוח”
בכך שרטט גבול ברור: נקודת המוצא אינה רצון המשפחה – אלא רצונו של מי שאינו עוד.
ההכרעה: חיים – בזהירות
בסופו של יום, ולאחר ניתוח מעמיק של כלל הראיות, הכריע ממן כי יש להתיר את השימוש בזרעו של יותם.
אלא שגם כאן, ההיתר לא ניתן ככרטיס פתוח – אלא כחלק מהליך מבוקר, שיבחן את טובת הילד, זהות האם המיועדת והמסגרת העתידית.
השופט:אריאל ממן
( צילום:הרשות השופטת)
בין רחל לבין ההכרעה
בסיום הקריאה, קשה להתעלם מהדרך שבה נבנה פסק הדין: מהציטוט של רחל – דרך כאב ההורים – ועד להכרעה המשפטית.
השופט ממן לא הסתפק בקביעות משפטיות. הוא ביקש להזכיר כי מאחורי כל תיק עומדים בני אדם, רגשות ושאלות שאין להן תשובה אחת.
ואולי בכך טמון ייחודו של פסק הדין הזה: לא רק בתוצאה – אלא בדרך. בדרך שמתחילה בכאב קדום של רחל, ומסתיימת בהחלטה מודרנית שמנסה, בזהירות, לאפשר לחיים להמשיך.
