גברים ונשים מתמודדים אחרת עם משבר הגירושין

מאת רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית

מחקרים מצביעים כי קיימים הבדלים משמעותיים בין גברים ונשים לגבי תהליך זה. אמנם שניהם חווים רגשות קשים ושליליים של עצב ואפילו דיכאון. אך הגירושין משפיעים באופן חריף יותר על גברים מאשר על נשים, מאחר שהשינוי שהם עוברים הינו גדול יותר בתחומים משמעותיים בחיים כמו הורות, בית ומשפחה.
בנוסף, נשים נוטות לעצור לעבד את הקושי ולצלול לתוכו. הן חוות תחילה תקופה קשה, אך לאחריה יכולות להחלים מכאב הפרידה. ואילו גברים נוטים להמשיך בשגרת חייהם במקום להתאבל ובכך נמנעים מלעבד את הרגשות הכואבים, כתוצאה מכך עולה השימוש במנגנון הגנה שהוא הדחקה, שאינו מאפשר לעבד את הפרידה במלואה ולהחלים ממנה.
מחקרים מצביעים על כך כי אחוז ניכר יותר של גברים מדווח כי הם הרוסים מהגירושין ויחפשו נחמה בעזרת אלכוהול ומין מזדמן, בעוד שנשים העידו כי הן חשות משוחררות ויחפשו תמיכה וקרבה מהסביבה הקרובה. נשים נוטות לייחס לגירושין משמעות חיובית יותר מאשר גברים והן רואות בגירושין הזדמנות לצמיחה אישית. לכן, יש להן סיכוי טוב יותר להסתגל לפרידה, בעוד שגברים סובלים יותר מטראומה ועצובים בשל כישלון הקשר. יחד עם זאת, מחקרים מצביעים כי נשים גרושות נוטות לסבול יותר מבעיות בריאותיות, הן פיזיות והן נפשיות בהשוואה לגברים גרושים.
על אף כל הנאמר, נמצא כי לגברים יש נטייה לפתח קשרים זוגיים מהר יותר מאשר נשים. ממצאים סטטיסטיים מראים כי לאחר שנתיים מהגירושין 15% מהגברים נישאו שנית לעומת רק 5% מהנשים.
אומנם, שני בני הזוג צריכים לעבור תהליך הסתגלות לפרידה הנמשך בין שנתיים לחמש שנים. אין זה משנה מי יזם את הגירושין. על שניהם לעבד שתי חוויות קשות: שינוי באורח החיים וחוויית האובדן. שני בני הזוג חווים תחושת אבלות, אולם תהליך העיבוד של כל אחד מהם שונה בסוגיות הבאות:
עיתוי האבל – שני בני הזוג צריכים להסתגל לפרידה. אך גברים ונשים שונים בתהליך הסתגלותם. בקצב, בעתות ההתמודדות ובעוצמה. על אף ששניהם חווים רגשות דומים של אשמה, כאב, פחד וצער. בדרך כלל, נשים נוטות לחוש סימפטומים של לחץ וחשש להיות לבד טרום ההחלטה להתגרש, אך תחושה זאת נמוגה עם הזמן. לעומתן, גברים מגיבים בתחילת התהליך באיפוק ויבטאו מועקה בשלב מאוחר יותר, שתתעצם רק לאחר תהליך הגירושין. בתחילה הם יחושו הקלה וחופש ורק לאחר מכן יעלה הצורך בתמיכה רגשית, בשל תחושת דיכאון וכאב. נתונים סטטיסטיים מעידים גם כי גברים פונים במידה רבה יותר לטיפולים פסיכיאטריים מאשר נשים.
ביטוי האבל – נשים ייטו לבלות זמן רב יותר עם חברים ובני משפחה וישתפו אותם ברגשות הכאב והיגון שלהן. הן נוטות לבטא את רגשותיהן בצורה ישירה, בבכי, במצבי רוח משתנים ויודעות לבקש עזרה. לעומתן, גברים יפנו יותר לשתיית לאלכוהול ושימוש בסמים ויביעו את יגונם בצורה עקיפה על ידי ביטוי של סימנים גופניים כמו כאבים, עלייה בלחץ הדם, מצבי רוח, פעלתנות יתר, נהנתנות יתר כדי לברוח מהתמודדות.
מהות האבל – נשים יתאבלו על אובדן הקשר הזוגי ואובדן הבית ויתמודדו יותר בתחום הרגשי. במהלכו הן יביעו רצון למנוע פגיעה באחרים. לעומתן, גברים יתאבלו יותר על אובדן הקשר היומיומי עם הילדים, אובדן שגרת החיים וילינו על חוסר הצדק במצב.
אפשרות תמיכה – בדרך כלל, החברה רואה את הנשים כנפגעות העיקריות מהגירושין ומגלה כלפיהן אמפתיה רבה. זאת לעומת הגברים שזוכים למידה פחותה יותר של אמפתיה ותמיכה. כמו כן, נשים משתפות אחרים בכאבן ובמצוקותיהן ונכונות לקבל עזרה, בזמן שגברים פחות נוטים לשתף אחרים ברגשותיהם ולכן זוכים לתמיכה מועטה, על אף שהם סובלים מטראומה במידה רבה יותר מאשר נשים. כמו כן, גברים חיים בתחושה כי הם צריכים לפצות את ילדיהם על השבר המשפחתי ושינוי בתפקוד ההורי.
שגרת חיים – נשים נוטות יותר לשמור על שגרת החיים שלפני הגירושין, על אף ירידה ברמת החיים. לעומת זאת, בדרך כלל השינוי שחווה הגבר הינו משמעותי יותר ובא לידי ביטוי בשינוי מקום מגורים, פגיעה כלכלית, אובדן קשר יומיומי עם הילדים, מצב זה יוצר מתח עצום אצל הגבר. הוא נוטה לפתח שגרת חיים לא בריאה המלווה בחוסר שינה, תזונה לקויה ושתייה מופרזת.
על אף שכיום קיימת עלייה במספר המתגרשים המקבלים על עצמם משמורת משותפת של הילדים, עדיין במרבית המשפחות האם היא המשמורן הראשי. מצב זה יוצר מצב שבו הגבר הופך מאבא פעיל שרואה את ילדיו יום יום, להורה המקבל זמן קצוב לראות את ילדיו ומשנה את תפקודו ומעמדו.
על אף ההבדלים בעיבוד הגירושין בין גברים ונשים, הרי לשניהם זוהי חוויה מטלטלת המחייבת שינוי גדול בכל תחומי חייהם. אפשר לשכך את הכאב והטלטלה אם הגרוש הטרי ידע לאמץ את הכללים הבאים:
לא להתבייש לבקש עזרה – בעת משבר, המתגרשים החדשים זקוקים לתמיכה ולעזרה של חברים ומשפחה. הם צריכים לדעת לבקש עזרה במיוחד בתקופה הראשונה, שבה המטלות הן רבות וקשה לאדם יחיד להתמודד איתן. חברים ובני משפחה ישמחו לסייע ולתמוך ויקלו עליהם אם המתגרשים הטריים אומרים בצורה ישירה את רצונם וצורכיהם.
יש לשמור על הבריאות – דאגו לשמור על תזונה נכונה, להמשיך בפעולות ספורט וכן ללמוד דרכים להרגעה כמו מיינדפולנס.
יש להתמקד ב"כאן ועכשיו" – אל תבכו על שגיאות העבר, על ההפסד והזמן שבוזבז, אלא התייחסו למשבר כהזדמנות. לכן חשבו על החיים שתרצו לבנות, ומהם הצעדים שעליכם לנקוט על מנת להשיגם. נצלו את התקופה ללמוד דברים חדשים, להגשים חלומות שלא מומשו בעבר. לא לבזבז זמן יקר בנקמה בבן הזוג השני, כי זה ירעיל את הנפש ויחלחל לחיים. במקום זאת, חשבו על עתיד ורוד וטוב יותר.
יש לדעת, כי רוב המתגרשים מצליחים לשקם את חייהם בתוך שנתיים עד חמש שנים, אולם אצל אלו שעסוקים במלחמות ומריבות בלתי פוסקות, הכאב יתעצם ולא ייעלם, עד כי ישאיר צלקות בנפשם. אם המתגרשים ישכילו להתפשר, הם יאפשרו לעצמם לבנות חיים חדשים טובים ואיכותיים יותר, שבהם עוצמת הכאב והפרידה יישארו כזיכרון מעומעם.

רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.