בתמצית ההחלטה ובפתחה מסכם הרב אילוז מבית הדין הרבני הגדול את החלטתו :
" ההחלטה שבעניינה הוגש הערעור אינה החלטה המקימה זכות ערעור ובקשת רשות ערעור בעניינה – לא הוגשה, ואף לו הייתה מוגשת ספק גדול אם הייתה מתקבלת."
האשה ערערה למעשה על שני מרכבי החלטה מהערכאה הדיונית הרכיב הראשון מתייחס למועד הקרע והשנייה לאופן עריכת איזון המשאבים אלא שמדובר בהחלטת ביניים מנמק את סיבת דחיית הערעור וסילוקו של הערעור על הסף עוד הוא מנמק במסגרת ההחלטה כי שינוי מועד קרע באם יש לידון בו לרוב ספק גדול אם יתקבל צאחר ונדרשת בקשת הרשות לערעור ומנסח זאת בדבריו:
" עריכת החישובים בהתאמה למועד קרע מסוים עשויה להתברר כיגיעה לריק והשחתת זמנם וכספם של הצדדים לתוהו, אם לבסוף ייקבע מועד קרע שונה, ועל כן ככל שיש טענה נגד המועד שנקבע יש הצדקה לברר אותה גם טרם ימשיך בית הדין קמא במלאכתו ולא להמתין עד לפסק הדין הסופי ורק לאחריו לבחון את הטענות נגד המועד שנקבע, עם בחינת טענות נוספות העשויות לעלות אז בערעור."
כמו כן ובאופן הראוי לא שוכח להזכיר כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהתנהלות אשר מצאו לנכון לידון בתיק לבטח ומאחר והערכאה הדיונית בקיאה יותר בפרטים ובדמויות הצדדים השונות כאשר נתון זה כביכול מבהיר תמונה רחבה יותר בדיונים השונים למוטבים.
ייצוג הגבר באמצעות עורכת הדין שרה שלומית סטרוגנו שבהחלט יכולה להיות מרוצה מההחלטה
ייצוג האשה באמצעות עורך הדין גבריאל ישראלי
