אב המרצה מאסר חויב לשלם מזונות לבתו הקטינה: "חובת האב לזון את ילדיו אינה נפסקת"

בית המשפט פסק לאחרונה בתביעה למזונות קטינה, שהוגשה על ידי אמה נגד אביה. התביעה, שהתנהלה מאז 2020, התמקדה במחלוקת סביב חיוב האב, המרצה עונש מאסר, במזונות בתו בת ה-9. הצדדים המתינו תחילה להסדרת עניינים רכושיים ביניהם, אך המחלוקת העיקרית נסובה סביב שאלת חובתו של האב לשאת במזונות בתו הקטינה, חרף היותו כלוא.

ב-2020 קבע בית המשפט חיוב מזונות זמני לאב בסך 1,700 ש"ח לחודש, בנוסף למחצית מהוצאות החינוך והרפואה של הקטינה. בהמשך, נגזר על האב עונש מאסר בפועל למשך 6 שנים לאחר שהורשע במספר עבירות מין חמורות נגד בתה הבכורה של התובעת, אחותה למחצה של הקטינה.

אב נושא באחריות גם מאחורי הסורגים
השופטת נדרשה לדון בסוגיה רגישה ומורכבת, כאשר מצד אחד עומדים צרכי הילדה הקטינה, ומהצד השני מצבו של האב, השוהה בכלא ואינו בעל הכנסה. בפסק הדין הבהירה השופטת כי:

"לא יכולה להיות מחלוקת כי חובתו של אב לזון את ילדיו הקטינים היא חבות מוחלטת, והיא איננה נפסקת אף בהיותו אסיר."

במקרה זה, האם משמשת כהורה עיקרי ודואגת לכל צרכי הילדה, בעוד האב מתמודד עם השלכות מעשיו הפליליים. השופטת התייחסה לפסיקה קודמת, שבה נקבע כי אב שמביא על עצמו מצב שבו הוא אינו מסוגל לדאוג לילדיו, עדיין חייב לשאת במזונותיהם, בהתאם לדיני הצדקה והוראות הדין העברי.

גובה המזונות שנקבע
בהחלטתה, קבעה השופטת כי:
במהלך מאסרו של האב: ישלם מזונות חודשיים בסך 2,000 ש"ח, כולל הוצאות מדור.
לאחר שחרורו מהכלא: יגדל סכום המזונות ל-2,700 ש"ח בחודש, עד שהילדה תגיע לגיל 18 או תסיים את לימודיה בתיכון.
לאחר גיל 18: המזונות יופחתו לשליש מהסכום הקודם.
בנוסף, האב חויב לשאת במחצית מהוצאות החינוך, הבריאות והפעילויות החינוכיות של הילדה, בכפוף להצגת קבלות.

מצב כלכלי מול צרכי הילדה
השופטת הביאה בחשבון את מצבה הכלכלי של האם, המשתכרת קרוב ל-10,000 ש"ח בחודש מעבודתה, ואת העובדה שהאב קיבל סכום נזיל של כ-36,000 ש"ח ממכירת הדירה המשותפת, שיכול לשמש לתשלום המזונות. "מצבו של האב כאסיר הוא מצב זמני, ובעוד כשנתיים הוא עשוי להשתחרר ולשוב למעגל העבודה," כתבה השופטת בפסק הדין.

האב נושא באחריות למעשיו ולתוצאותיהם
מעשיו הפליליים של האב, שכללו פגיעות חמורות בבני משפחתו, הובילו לא רק למאסרו, אלא גם לפגיעה כלכלית ונפשית במשפחה כולה. השופטת ציינה כי האב "לא יכול לצפות שמעשיו יביאו לפגיעה נוספת בילדה, תוך מניעת מזונותיה המגיעים לה ממנו."