לא כל תיק כתובה הופך למאבק ראייתי מורכב, אך זה בדיוק מה שאירע בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. מה שהחל בטענות הדדיות בין בני זוג שהתגרשו, הפך לשורת דיונים טעונים, לחקירות נגדיות ולעדות אחת שהכריעה את הכף.
בני הזוג, שנישאו בשנת 2017 ולהם בת משותפת, מצאו את עצמם לאחר הגירושין במחלוקת סביב שאלה אחת: האם האישה זכאית לכתובה בסך 180 אלף שקל. בעוד האישה טענה כי בעלה הוא שפירק את התא המשפחתי ועל כן עליו לשלם את הכתובה, טען הבעל כי דווקא היא זו שהפרה את חובותיה במסגרת הנישואין ואף קיימה קשר עם גבר אחר עוד בטרם הסתיימו הנישואין.
במהלך ההליך, שבו ייצג את הבעל עו"ד דויד יוסף, ביקש הבעל לזמן לעדות את אותו גבר שלטענתו עמד במרכז הפרשה, וכן את גרושתו. כבר בתחילת הדיונים החלו להתגלות סדקים בגרסת האישה. כאשר נשאלה האם היא מכירה את אותו אדם, השיבה בשלילה מוחלטת. אלא שבהמשך הדיונים התברר כי אותו אדם דווקא ביקר בביתה מספר פעמים לצורך תיקון המזגן ואף התבקש על ידה לאסוף את בתה מהגן. מבחינת הדיינים, לא הייתה זו סתירה שולית אלא שינוי גרסה מהותי שפגע באמינותה.
אלא שהדרמה האמיתית התרחשה כאשר אותו גבר עלה לדוכן העדים.
בתחילה ניסה להתחמק מהשאלות שנשאל ואף ביקש להתייעץ עם עורך דין. אולם לאחר שבית הדין הבהיר לו כי הוא מעיד תחת אזהרה וכי עדות שקר היא עבירה פלילית, השיב תשובה ששינתה את פני ההליך. לדבריו, במהלך התקופה שבה הייתה האישה נשואה התקיימו ביניהם יחסים אינטימיים לפחות פעמיים.
האישה הכחישה את הדברים מכל וכל, אך הדיינים התרשמו לא רק מעדותו של העד אלא גם מהאופן שבו מסר אותה. בפסק הדין צוין כי העד היסס, התחבט ורק לאחר שהוזהר השיב את תשובתו, נתון שחיזק בעיני ההרכב את הרושם כי בחר לומר אמת חרף המבוכה שנגרמה לו.
לחיזוק גרסתו נשמעה גם עדותה של גרושתו, שסיפרה כי לאחר שנודע לה מבתם המשותפת על הקשר בין השניים, החליטה לאתר את בעלה של האישה ולהזהירו. בית הדין קבע כי עדותה הייתה עקבית, אותנטית ומשתלבת במארג הראיות שנפרש בפניו, ודחה את הטענה שלפיה מדובר בעדות שנמסרה מתוך רצון לנקום או מתוך אינטרס זר.
גם התנהלות האישה במהלך הדיונים לא הוסיפה לאמון שרחש לה בית הדין. הדיינים הזכירו כי סירבה לאפשר הצגת תכתובות ונתוני תקשורת שיכלו, לטענת הבעל, לשפוך אור על טיב הקשר, וכן סירבה להצעה להיבדק בפוליגרף. אולם המשקל המשמעותי ביותר ניתן לכך שהכחישה תחילה כל היכרות עם העד ורק לאחר מכן הודתה כי הכירה אותו ואף הסתייעה בו במספר הזדמנויות.
עורך הדין דויד יוסף (צילום:פייסבוק)
ביקש מבית הדין לזמן לעדות את הגבר שלטענתו עמד במרכז הפרשה
אב בית הדין, הרב אוריאל לביא, קבע כי הסתירה הזו אינה עניין טכני בלבד, אלא מצביעה על כך שהאישה הוחזקה כמי שאינה דוברת אמת בפני בית הדין. לדבריו, די בכך כדי לפגוע במשקל גרסתה ולהשליך על ההכרעה בתביעת הכתובה.
בסופו של דבר הצטרפו שלושת חברי ההרכב – הרב אוריאל לביא, הרב דוד מלכא והרב חיים ו' וידאל – לאותה תוצאה. אף שכל אחד מהם נימק את ההכרעה מזווית הלכתית שונה, כולם הגיעו למסקנה אחת: האישה אינה זכאית לכתובה. פסק הדין שחולש על 38 עמודיו עוסק בהרחבה גם בסוגיות הלכתיות מורכבות הנוגעות למשקלן של עדויות, למהימנות בעלי דין ולכללים הראייתיים בדיני הכתובה.
